ממטה משה ועד מטה יחיא/ סינוואר הפך לאגדה נגד בני פרעה

בהתבסס על כמות וסוג התוכן ומילות המפתח המתפרסמות ברשתות החברתיות, מאז יחיא סנוואר נפל חלל, הפופולריות שלו בזירה העולמית הולך עולה; במיוחד לאחר פרסום סרטונים על הרגעים האחרונים שלו על ידי המשטר הישראלי.

יש פרשנים שמסבירים שהפופולריות הגוברת של יחיא סנוואר נובעת מסדרת האירועים שנוצרו בדרך כלל כדי ליצור אגדות. על פי דו"ח "פארס טודיי" האנליסט האיראני סייד עטאוללה מוהג'רני כתב מסביר את זה:

הקוראן הקדוש סיפר על השיחה בין אלוהים הכל יכול למשה (עליו השלום). בעשר הזדמנויות ופסוקים בקוראן מוזכר המקל; מטה שלמה עליו השלום, למרות תהילתו הגדולה וסיפור הטרמיט, אין לזה זכר בפסוקים. בסורה "טהא", מפסוק יז עד כא, נדון נושא מטה משה ויעילותו ושימושו:

תרגום אורי רובין:

17 מה זה בימינך, משה? 18 אמר, זה המטה אשר עליו אשען ובו אכה בעצים להוריד עלים לצאני, וישמשני גם לכל תכלית אחרת. 19 אחר, השלך אותו, משה. 20 הוא השליכו והנה הוא נחש מתנועע. 21 אחר (אלוהים), אחוז בו ואל תפחד, כי עתה נשיבנו אל מצבו הראשון,

כשיחיא אל-סינוואר, מתחת להריסות ההפצצה, עם גוף פצוע ועיניים בוהקות וחכמות, זרק את מקלו לעבר הצבא הישראלי ברגעים האחרונים לחייו - צבא שבדיכוי והרג ילדים יש קווי דמיון רבים להתנהגותו של רעמסס השני- פרעה בתקופת משה. מיד הבזיק במוחי:

מה זה בימינך, יחיא?

איזו דרך קצרה עברה ההיסטוריה ממשה ליחיא, מפרעה לנתניהו, ממטה משה ועד למטה של ​​יחיא! נס משה קם לתחייה מולנו בתפקיד אחר. המיתוס הפך למציאות.

מחמוד דרוויש, שאמיל חביבי, סופר פלסטיני יקר, הזכיר אותו ברומן שלו "אלמשעל" תחת הכותרת "נביא המילה"; אומר דרוויש בשיר שלו "מנת’ור פי הדרת אל-ג'יאב": "אין צורך באגדות אחרי זה. מה שקרה באגדות; עכשיו זה קורה לנו ובתוכנו!" (1)

יחיא אל-סינוואר, כמו "ארש קמנגיר", בסיפורת ובמיתולוגיה האיראנית הפך לאגדה. ילדים ובני נוער פלסטינים כמוהו יושבים רגל על רגל על ספות בודדות בחורבות. הם מחייכים. הם מחזיקים מקל. זה אומר שיחיא אל-סינוואר עדיין חי ומעורר השראה.

במלחמת הנרטיבים, רשתות תעמולה ציוניות חזקות ותומכי ישראל חוזרים ואומרים: לישראל יש את הזכות להגן על עצמה. המלחמה של ישראל היא נגד הטרור. זו המלחמה של הציוויליזציה נגד הברבריות. מלחמת נגד הפיגור. נרטיב שחוזר על עצמו. נתניהו אמר בפסגת האו"ם האחרונה "אני מדבר על אמת". גלנט, שר המלחמה של ישראל, אומר: "המלחמה שלהם צודקת".

הם אף פעם לא מזכירים את המילה פלסטין והפלסטינים. הם חושבים שפלסטין נגמרה. הנרטיב שלהם התפשט. לפתע, ב-7 באוקטובר, אירעה מבול אל-אקצא, ויותר משנה לאחר מכן, יחיא אל-סינוואר, שנאמר כי מסתתר במנהרות. הם אמרו שהוא סידר מגן אנושי מבני ערובה וילדים פלסטינים כדי להציל את חייו.

הוא מופיע בבית. במדי קרב בפני הצבא הישראלי, ובג'יהאד הסמלי האחרון שלו הוא זורק את מקלו לעבר הצבא התוקפן. נולדה אגדה. הם רצו להאיר לו פנים. הוא עומד לכבוד הכבוד והאומץ והקדושים.

1.    محمود درویش، الاعمال الجدیده الکامله، ج ۲ ،ص ۳۸۱