מדוע אפריקה לא יכולה לסמוך על "ערבויות הביטחון" של המערב?
ארס טודיי - ההיסטוריה של ההתערבויות הצבאיות והפוליטיות המערביות באפריקה מלמדת על המשך הניאו-קולוניאליזם והניצול של משאבי היבשת; התערבויות אלו לא רק שלא הובילו לשלום ויציבות, אלא גם גרמו ליותר חוסר יציבות ותלות של אפריקה.
ארס טודיי - ההיסטוריה של ההתערבויות הצבאיות והפוליטיות המערביות באפריקה מלמדת על המשך הניאו-קולוניאליזם והניצול של משאבי היבשת; התערבויות אלו לא רק שלא הובילו לשלום ויציבות, אלא גם גרמו ליותר חוסר יציבות ותלות של אפריקה.
לאורך ההיסטוריה, מדינות אפריקה התמודדו עם אתגרים רבים, כולל טרור, מלחמות אזרחים וחוסר יציבות פוליטית. מעצמות המערב, במיוחד ארצות הברית ומעצמות קולוניאליות לשעבר כמו צרפת ובריטניה, סיכמו הסכמים צבאיים רבים עם מדינות אפריקה, בטענה להילחם בטרור ולכונן שלום ויציבות. אבל הסכמים אלה לא רק שלא השיגו את המטרות המיועדות, אלא הובילו לעתים קרובות לאי-יציבות רבה יותר ולתלות עמוקה יותר של מדינות אפריקה במערב.
הזדמנות לטרור
מדינות כמו הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ניגריה, לוב, מאלי, סומליה וסודאן מתמודדות עם איומי טרור חמורים. ארגונים סלפיים-ג'יהאדיים המושפעים מהחשיבה הווהאבית, במיוחד קבוצות הקשורות לאל-קאעידה ולדאעש, ממלאים תפקיד מרכזי בחוסר היציבות של מדינות אלו. קבוצות אלו משתמשות בחולשות מבניות וחברתיות כדי לגייס ולהרחיב את השפעתן. במצב כזה, מדינות המערב מנצלות את ההזדמנות הזו כדי לחתום חוזים למתן סיוע צבאי ולביצוע פעולות נגד טרור, שלעתים קרובות נכשלו.
שליטה במשאבים
בראיון על השפעות הקולוניאליזם אמרה פאטימה מאדה, רעייתו של נשיא סיירה לאון: "המשאבים המינרלים של ארצנו מספיקים כדי לענות על הצרכים של כל האנשים, אך למרבה הצער איננו רשאים לקבל החלטות לגבי המשאבים האלה ותמיד הכוחות הגדולים יותר מעוררים אי יציבות ותומכים באופוזיציה, ומונעים את התפתחות המדינה". תפיסה זו מראה את תפקידן ההרסני של מעצמות המערב ביצירת אי יציבות באפריקה על מנת לשמור על אינטרסים קולוניאליים ולנצל את משאבי הטבע של היבשת.
הגבולות הקולוניאליים
הקולוניאליזם האירופי באפריקה החל במאה ה-15 והגיעה לשיאה עם ועידת ברלין (1884-1885). בוועידה זו, מדינות אירופה חילקו ביניהן את אפריקה באופן רשמי. חלוקה זו התעלמה מהגבולות האתניים, התרבותיים והפוליטיים הקיימים באפריקה והובילה ליצירת גבולות מלאכותיים שממשיכים להוות מקור לסכסוכים עכשוויים רבים ביבשת.
המשך ההתערבות
לאחר עצמאותן הרשמית של מדינות אפריקה, ניסו המעצמות הקולוניאליות לשעבר לשמור על השפעתן באמצעות הסכמים צבאיים וכלכליים. באמצעות מדיניות התבוללות והסכמים צבאיים, צרפת ממשיכה לשלוט בצבא ובכלכלה של מדינות אפריקה הפרנקופוניות. הסכמים צבאיים בין צרפת למדינות הלוויין לשעבר שלה מאפשרים לצרפת לשמור על נוכחותה הצבאית במדינות אלו ולהתערב צבאית בעת הצורך. למשל, במהלך מלחמת האזרחים בחוף השנהב (2004-2002), ההתערבות הצבאית של צרפת לטובת אחד הצדדים המסוכסכים היא דוגמה מובהקת להסכם מסוג זה.
תפקידה של ארצות הברית
ארצות הברית גם מנסה להרחיב את השפעתה הצבאית באפריקה באמצעות הסכמים צבאיים כמו ההסכם עם גאנה ב-2018. ההסכמים, מאפשרים לכוחות ארה"ב לפרוס ולבצע פעולות צבאיות על אדמת גאנה מבלי לדרוש אישור מהממשל המקומי. מבקרי ההסכמים הללו רואים בהם איום על הריבונות והביטחון הלאומיים.
התערבות צבאית
המתקפה הצבאית של נאט"ו על לוב ב-2011, שהובילה לנפילתו ולמותו של מועמר קדאפי, היא דוגמה להתערבויות צבאיות מערביות שהובילו ליותר כאוס וחוסר יציבות במקום יציבות. לאחר מתקפה זו, לוב הפכה למדינה כושלת וקבוצות טרור ומיליציות שונות השתלטו על חלקים שונים במדינה. לחוסר היציבות הזו היו השפעות הרסניות על אזור הסאהל והביאה להתרחבות השפעת קבוצות הטרור באזור זה.
לבסוף, ההיסטוריה של התערבויות צבאיות ופוליטיות מערביות באפריקה מלמדת על המשך הניאו-קולוניאליזם וניצול משאבי היבשת. התערבויות אלו לא רק שלא הובילו לשלום ויציבות, אלא גם גרמו ליותר חוסר יציבות ותלות של אפריקה. מסיבה זו, מדינות אפריקה אינן יכולות לסמוך על ערבויות הביטחון של המערב ומבקשות ליצור שיתוף פעולה אמיתי והדדי, במיוחד ברמה האזורית, כדי להבטיח את ביטחונן ופיתוחן באופן בר קיימא.
המאמר נלקח מ:
https://www.rt.com/africa/597574-military-agreements-africa-west/
