תקשורת ישראלית: טראמפ מכר את תל אביב תמורת אינטרסים עם החות’ים
הכעס על המדיניות הכושלת של נתניהו בין הישראלים הולך ומחמיר, הם מאמינים שנתניהו סגר מעגל שלם של כשלונות וזכה באמת בכינו "מלך הפיאסקאו" כשהוא מוביל את הישראלים מהפסד להפסד, החל מהמלחמה על עזה שלא השיגה את מטורתויתה המוצהרות, עד לתבוסתו המהדהדת בעימות מול החות'ים בתימן וכישלונו מול טראמפ שהפנה לו כתף כרה והשליך אותו מאחורי גבו. הישראלים הגיעו למסכנה שנתניהו מוליך אותם שולל ומוביל אותם מהפח אל הפחת
במאמר שפרסם העיתון "מעריב", נכתב כי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ "מכר את תל אביב" לטובת אינטרסים כלכליים ועסקאות טקטיות עם החות'ים, ואולי בקרוב גם עם האיראנים, כחלק ממאמציו להימנע ממשבר כלכלי פנימי שיאיים על כהונתו השנייה.
במקביל, אתר החדשות "זמן ישראל" פרסם מאמר בו נכתב: "הכישלון הצורב של ישראל בניהול משבר המכסים האמריקאיים, וההסכם המפתיע שחתם טראמפ דווקא עם בריטניה בשבוע שעבר, אינם רק תקלה טכנית – הם עדות לכישלון מנהיגותי של נתנהיו, נתניהו הוכיח כי גם את יחסיה של ישראל עם בת בריתה הקרובה ביותר הוא לא מצליח לתרגם להישגים ממשיים עבור ישראל".
העיתון "מעריב" סבור כי הרגע שבו טראמפ יבחר להגיע להבנה עם החות'ים על דבקות באינטרסים של תל אביב עלול להיות נקודת מפנה מכרעת, שתאיים על מעמדה האסטרטגי של תל אביב ותציב אותה מחוץ למשחק הגיאופוליטי שבו היא הייתה באופן מסורתי שחקנית מרכזית.
בעיתון ציינו כי ההערכה הרווחת בתל אביב היא שטראמפ "זרק את ישראל אל מתחת לאוטובוס", לא רק בגלל חילוקי הדעות שלו עם בנימין נתניהו, אלא גם משום שתל אביב כבר אינה בראש סדר העדיפויות בחישוביו החדשים והפכה לקלף מיקוח שניתן להתעלם ממנו אם האינטרסים של הבית הלבן מצריכים זאת.
בעיתון "מעריב" מאמימים כי טראמפ, שהגיע להבנה עם החות'ים להפסיק את התקיפות על ספינות אמריקאיות ולאפשר מעבר ספינות מסחריות דרך מצר באב אל-מנדב, ומבקש להגיע להסכם עם איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה, שואף לשמור על מחירי נפט יציבים ובכך להפחית את עלויות הדלק בתוך ארצות הברית, על רקע המשבר הכלכלי הממשמש ובא.
העיתון מוסיף כי ייתכן שטראמפ לא יהסס בהמשך לחתום על הסכם גרעיני עם איראן שיאפשר לה להשתמש באנרגיה גרעינית אזרחית, אם פעולה זו תשרת את מטרתו החשובה ביותר, שהיא הימנעות ממיתון כלכלי בארה"ב.
ב"מעריב" מצפים כי העסקאות הללו יהיו הקדמה לירידה בתפקידה של תל אביב בחישובים האמריקאים, במיוחד באזור שבו מדינות הנפט והגז מסוגלות כעת להציע לוושינגטון תמריצים אטרקטיביים יותר מאשר תל אביב.
העיתון מבהיר כי הטרנספורמציות של טראמפ אינן קשורות רק למזרח התיכון, אלא גם למערכת ההגמוניה הכלכלית שארצות הברית הובילה מאז מלחמת העולם השנייה, אשר כעת נמצאת תחת איום.
עיתון "מעריב" ציין כי פרישת ארה"ב מהתחייבויותיה הבינלאומיות, וניסיונותיהן של מדינות כמו סין, רוסיה, הודו ומדינות ה-BRICS להתרחק מהסתמכות על הדולר בסחר בינלאומי לטובת מטבעות מקומיים משלהן, יפחיתו את הדומיננטיות של הדולר, ויסמנו את סוף העידן שבו וושינגטון השתמשה במטבע האמריקאי כנשק פוליטי.
שר החוץ מרקו רוביו נתן ביטוי על דבר זה כאשר הזהיר כי העולם נמצא בתהליך של בניית כלכלה חלופית שאינה כפופה לדולר האמריקאי, כלומר ארצות הברית "לא תוכל עוד להטיל סנקציות" כפי שעשתה במשך עשרות שנים.
במקביל, אתר החדשות "זמן ישראל" כתב: "היה זה כמעט מתבקש שישראל תהיה הראשונה שתזכה להקלה במכסי "יום השחרור" שהטיל דונלד טראמפ ב־2 באפריל 2025. הרי מדובר ב"ידידה הגדולה", שותפה אסטרטגית ותיקה, שנהנית כבר שנים מהסכם סחר חופשי FTA שביטל ממילא את הרוב המכריע של המכסים בין המדינות, הרבה לפני גחמותיו האחרונות של טראמפ.
ישראל מיהרה להציע לאמריקאים כמעט כל מה שרק יכלו לחלום עליו – גם לפני וגם אחרי הטלת המכסים הגבוהים. בין השאר ניתנה הבטחה לבטל את שורת המכסים שנותרו על מוצרים אמריקאיים, ולפעול לאיזון גרעון הסחר בין המדינות.
מהלך כזה יכול היה לשדר מסר תקיף למדינות העולם, לעודד אותן ליישר קו עם הבית הלבן, להרגיע את השווקים שהתרסקו – ולחזק את בריתו של טראמפ עם ישראל. ובהינתן שמנקודת מבטה של הכלכלה האמריקאית היקפי הסחר עם ישראל הם זניחים, כמעט אפסיים – זו הייתה אמורה להיות החלטה קלה עבור טראמפ.
אלא שבמקום זאת, התברר שטראמפ כלל לא התכוון להעניק לישראל הקלה כלשהי. הוא אף הצהיר ש"ארה"ב כבר נותנת לישראל מיליארדים". בדיעבד התברר שהפגישה נועדה לשמש תפאורה בלבד להכרזה על התחלת שיחות ישירות בין ארה"ב לאיראן – כשנתניהו משמש, למעשה, כניצב.
כחודש לאחר מכן, במאי 2025, נחתה סטירת הלחי השנייה: טראמפ חתם על הסכם הסחר המשמעותי הראשון שלו מאז הטלת המכסים – דווקא עם בריטניה. אותה בריטניה שסגנו של טראמפ כינה זמן קצר קודם לכן "מדינה רנדומלית שלא נלחמה כבר 40 שנה". כל זה קרה אף שישראל הציעה חבילת ויתורים רחבה, שלפי הערכות הייתה אף מקיפה יותר מזו שהציעה לונדון.
בריטניה, עם שיעור מכס התחלתי נמוך יותר של 10%, הקדימה את "בעלת הברית הגדולה ביותר" של ארה"ב במזרח התיכון. ישראל, לעומתה, נותרה בצד – עם מכס מעיק של 17% וללא הסכם דומה, בעוד הבריטים חוגגים הקלות משמעותיות.
העובדה הזו ממחישה כי המחדל של נתניהו במקרה זה הוא כפול: ראשית, הוא לא הצליח לנצל את קשריו עם הממשל כדי למנוע מראש את הטלת המכסים על ישראל; ושנית, הוא כשל גם בניסיונו לבטלם בשלב מוקדם לאחר שכבר הוטלו.
איך התרחש הנס הדיפלומטי הזה, שבו מדינה שהייתה אמורה לעמוד בראש התור נדחקה לסופו? ייתכן שנתניהו העדיף להקדיש את מרבית זמנו ומשאביו להישרדותו הפוליטית והמשפטית. את סוגיית המכסים הותיר ברובה בידי שר אוצר חסר ניסיון, חסר קשרים בוושינגטון וחסר כלים מדיניים. אבל ייתכן שהבעיה עמוקה בהרבה: תסמין למשבר אמון שהלך ונוצר בין טראמפ לנתניהו.
באופן עקבי, העדיף נתניהו את האינטרסים הצרים של ממשלתו – ושלו – על פני אלו שטראמפ ביקש לקדם במזרח התיכון. כך הפכה ישראל, מבחינת הממשל האמריקאי, מנכס אסטרטגי לבעיה טקטית, לנטל על כתפיו של טראמפ.
וכשטראמפ חש שמישהו הופך לנטל, הוא פשוט משליך אותו הצידה וממשיך בלעדיו, בלי סנטימנטים. הפעם, המחיר של ההתנהלות הזו עבור המשק הישראלי כבד מאוד.
הלקח מהפרשה העגומה הזו חייב להיות חד וברור: יחסים בינלאומיים – גם עם הידידות הקרובות ביותר – נבנים על בסיס של חיזוק אינטרסים משותפים, שכוללים גם פשרות וגם ניהול מקצועי. שני דברים שראש הממשלה לא התבלט בהם לאחרונה – בין אם מרשלנות ובין אם כתוצאה מאילוצי הישרדות פוליטיים.
וכך, במקום להיות הראשונה בתור להקלה, הפכה ישראל תחת נתניהו להערת שוליים מאכזבת בספרי ההיסטוריה הכלכלית של ממשל טראמפ.
FT
