פייק מוצרים ללא קונים

זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה כל כך טרגי: כשהוא מוקף ביועציו הבכירים, ותוך ניסיון ברור להסיט את תשומת הלב הציבורית מהניהול הכושל של משבר הקורונה ומהגידול באבטלה, הופיע טראמפ, בגן הוורדים של הבית הלבן וגינה בחריפות את המדיניות הסינית בהונג קונג, וכמו שהוא עושה תמיד כשמדובר במשטרים שהוא לא מחבב (בניגוד לסעודיה למשל), איים בהטלת סנקציות כלכליות על בייג'ין.

מי שקרא את האותיות הקטנות של הודעתו גילה שמדובר באיום ותו לא. הדבר האחרון שהממשל צריך בעת הזו היא מלחמה כלכלית עם המעצמה הכלכלית השנייה בגודלה בעולם.

התמונות של שוטרים מתעמתים עם מפגינים בהונג קונג, התנוססו בעמודי השער של העיתונים הגדולים ופתחו את מהדורות החדשות המרכזיות בארה"ב. והמדיה האמריקאית, כמנהגה,תיארה אותם כ"אימז׳ים נוטפי דם" (bloody image). הנראטיב ברור: הסינים הם בני החושך, אנחנו האמריקאים כוחות האור. חובה עלינו לנצח במאבק שיקבע את גורלה של הציוויליזציה המערבית.

לא חלפו יומיים והנרטיב הזה קרס עד אפר במיניאפוליס. על רקע של אימז׳ים יותר נוטפי דם ממינסוטה, וגם מניו יורק, שיקגו, לוס אנג׳לס ושאר הערים הגדולות של ארה״ב. יום אחד דמיינו בבית הלבן שהמפגינים בהונג קונג יסלקו את הממשלה מהשלטון, יום אחרי נשיא ארה"ב הורד לבונקר מחשש שמפגינים זועמים בשדרות פנסילבניה ינסו לפרוץ למעונו, בעוד הוא מצייץ איומים על שימוש בצבא לדיכוי ההפגנות. וכל זה, לא לשכוח, בעוד ארה"ב קוברת מדי יום את מתי הקורונה ושוקעת אל המשבר הכלכלי הגדול ביותר שלה מאז שנות השלושים של המאה שעברה, תוך שהיא סובלת מקיטוב פוליטי משתק ומתח בין גזעי.

מאז סיום המלחמה הקרה השקיעה ארה"ב מאמצים בלי נלאים בייצוא מוצרי הפוליטיקה והכלכלה שלה לארצות ואזורים שזקוקים "לשיעור מהמורה האמריקאי". המיסיונריות הזו לא הסתירה את שאיפתה לבצע שינויי משטר במקומות כמו אוקראינה, גיאורגיה (תעמולה ומאחורי הקלעים) או עיראק ולוב ומדינות אחרות במזרח התיכון (תוך שימוש בכוח צבאי). מאמצים אלו הסתיימו בכישלון חרוץ ובדרך כלל רק חיזקו תנועות טרור קיצוניות. בניגוד לאקסיומה הפוליטית האמריקאית, בחירות חופשיות לא מסתיימות תמיד בהפי אנד, אבל לאליטות בוושינגטון קשה להיפרד מהדוקטרינה האהובה שעליהן מוטלת המשימה להפיץ את "דת הדמוקרטיה לכופרים".

אבל מה קורה שיש כזה פער בין הרטוריקה הבומבסטית של ארה"ב לבין המציאות הפוליטית שלה כדמוקרטיה שלא מתפקדת כשורה? מה קורה כשהפערים החברתיים והכלכליים מתרחבים עד כדי כך שאזרחים רבים לא מאמינים שההנהגה מייצרת את האינטרסים שלהם? כשהם בוחרים לנשיא נוכל פוליטי כמו טראמפ?

בתחילת המלחמה הקרה קרה דבר דומה כשארה"ב קיוותה לשכנע את האסיאתים והאפריקאים לאמץ את המודל "הדמוקרטי". התגובה שלהם לפעילות המיסיונרית הזו בשנות החמישים והשישים היתה: "אתם מנסים למכור לנו את הדמוקרטיה שלכם בשעה שאתם אוסרים על השחורים במדינות הדרום לבחור ולהיבחר? בשעה שנעשים מעשי לינץ' באלבמה ומיסיסיפי?"

ארה"ב צריכה להכיר בכך שהיא לא בעמדה של להטיף מוסר לעולם. אם היא באמת רוצה לייצא את המוצר "הדמוקרטי" שלה, עליה להבטיח קודם כל שיהיו לו קונים בשוק המקומי.