זה לא ניצחון טאליבאן אלא כישלון ארה"ב

התמונות של אתמול על הכניסה של כוחות הטאליבאן לבירה האפגנית קאבול יותר משהציגו את ניצחון הטאליבאן ותבוסתה של ממשלת חסות ובצבא חסות של אפגניסטן, היו תמונות תבוסתה של ארה"ב ככוח כובש במדינה מזרח תיכונית.

התמונות של אתמול על הכניסה של כוחות הטאליבאן לבירה האפגנית קאבול יותר משהציגו את ניצחון הטאליבאן ותבוסתה של ממשלת חסות ובצבא חסות של אפגניסטן, היו תמונות תבוסתה של ארה"ב ככוח כובש במדינה מזרח תיכונית.

נכון שלא קרו התעמתויות בין כוחות הטאליבאן וכוחות האמריקנים באפגניסטן אך זה היה סיום של עשרים שנות מלחמת התשה של הכוחות המקומיים באפגניסטן נגד הכוחות הזרים הפולשים. אולי בגלל גודל התבוסה של ארה"ב, התמונות של אפגנסיטן זכו להתעניינות גם בתקשורת הישראלית. מה ששמו לב לכך חלק מהפרשנים הישראלים כולל ציפי שמילוביץ.

הוא מתאר את היציאה של ארה"ב מאפגניסטן ככשלון עם מחיר גבוה. הוא כותב:

באפריל השנה הודיע הנשיא ג'ו ביידן כי צבא ארה"ב ישלים נסיגה מוחלטת מאפגניסטן לפני 11 בספטמבר, יום השנה ה-20 לפיגוע התאומים שבגללו האמריקנים פלשו לשם. הוא גיבה את החלטתו בכך שקודמו בתפקיד דונלד טראמפ קבע שהנסיגה תתבצע כבר במאי השנה ובכך שרוב הסקרים הצביעו כי הרוב המוחץ של האמריקנים תומך בחזרת החיילים הביתה.

סקר של "גאלופ" שפורסם בסוף יולי העלה כי לראשונה סבורים מחצית מהאמריקנים שההחלטה לצאת למלחמה באפגניסטן ב-7 באוקטובר 2001 – כשהאבק ממגדלי התאומים עדיין צרב את הנשימה – הייתה שגויה. מצויד בגיבוי הפוליטי הזה יצא ביידן לדרך כדי להחזיר מאפגניסטן את 3,000 החיילים שנותרו בה. המציאות חבטה בפני ארה"ב: בניין הקלפים שבנתה ארה"ב במשך 20 שנה קרס בתוך פחות מ-20 יום שבהם הולך הטליבאן ומשתלט על המדינה.

המלחמה הארוכה ביותר בתולדות ארה"ב, שגבתה את חייהם של 2,400 חיילים אמריקנים ושל לפחות 150 אלף אפגנים, הסתיימה בדיוק כפי שהזהירו רוב המומחים: ארה"ב מתקפלת, הטליבאן כובש את המדינה.

שלושה ימים אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר אישר הקונגרס האמריקני כמעט פה אחד את היציאה למלחמה נגד הטליבאן ואל-קאעידה באפגניסטן. הרוח שנשבה אז הייתה שאם יש דבר כזה מלחמה מוצדקת – זאת המלחמה.

זו הייתה אמורה להיות מלחמה מהירה יחסית שכן ההערכה הייתה שלארגון גרילה פרימיטיבי כמו הטליבאן אין סיכוי נגד עוצמה משולבת שכזו. ואכן, בתוך כמה שבועות שלטו האמריקנים ונאט"ו ברוב אפגניסטן. ואז, ב-2003, החליט הנשיא ג'ורג' בוש הבן לפלוש לעיראק וכל התוכניות התנפצו. בתוך שנה היו באפגניסטן ובעיראק מאות אלפי חיילים אמריקנים, אבל מתברר שגם לצבא החזק בעולם יש גבולות של כוח אדם ומשאבים.

המלחמה הקצרה, והמכה המוחצת לטליבאן ולאל-קעידה, הפכו לסיוט של 20 שנה. בשלב מסוים איש כבר לא יכול היה להסביר מה ארה"ב עושה באפגניסטן. ההסבר הרשמי היה "אנחנו מכשירים את הצבא האפגני להתמודד עם הטליבאן". אז או שהאפגנים לא היו תלמידים טובים או שמראש היה מדובר בהסחת דעת.

20 שנות המלחמה עלו לארה"ב יותר משני טריליון דולר. התמונות של הימים האחרונים מביכות עבור ארה"ב, אבל האלטרנטיבה הייתה להישאר שם לנצח. במציאות שבה אמריקה לא יכולה אפילו להתאחד לניצחון על מגפה בבית, לרוב האמריקנים אין רצון לקבור חיילים שנהרגים בצד השני של העולם.