השר של ישראל ל"ביטחון פנים" גלעד ארדן, וגם, ובמיוחד, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, התעקשו על מינויו של רוני אלשיך, שהובא בבהילות מהשב"כ כדי "להרים" את המשטרה מהשפל התדמיתי שבו היתה נתונה. מקץ שישה חודשי כהונה נדמה שאלשיך מצליח רק לדרדר את המשטרה לתהומות חדשים.

לצד מבוכות מבצעיות כמו מרדפים כושלים, או הגדרת החשוד ברצח אנסטסיה רוסונוב ובן זוגה כבלתי מסוכן בעודו מסתובב חופשי וחמוש, מסתבכת המשטרה הישראלית בהנהגתו בפרשות המעלות חשש כבד לחוסר מקצועיות והתכופפות בפני שיקולים פוליטיים, כנהוג במדינות שבהן המשטרה משמשת מגן השליט ולא האזרחים.

לשורת החלטות ואמירות שערורייתיות של אלשיך מאז נכנס לתפקידו, ממדיניות סלחנית במיוחד כלפי קצינים בכירים שנחשדו בעבירות מין, ועד האמירה על ההבדל בין השכול היהודי והערבי, הצטרפו בימים האחרונים שתי פרשיות טעונות נוספות. האחת, החלטת אלשיך להסתיר מהציבור את המלצת צוות החקירה להעמיד לדין את שרה נתניהו, והשנייה התנהלות המשטרה במהלך פרשת האונס לכאורה של אשה לוקה בשכלה.

המהלך של הגנה על רעיית ראש ממשלה הוא מפלה ומקומם, בהפירו את אחד העקרונות הבסיסיים ביותר— שוויון בפני החוק. אולם בפרשת האונס נקבעו שיאים חדשים של מבוכה למשטרה.

הפרשה לא פורסמה תחילה, ולאחר שפורסמה, עם רמזים למניע לאומני, נוצלה בידי ראש הממשלה לכתיבת פוסט משתלח בתקשורת ובשמאל. לאחר הפוסט הזדרזה משטרת ישראל להחליף את צוות החקירה, והחלה לנקוט שורת צעדים נמהרים וסותרים: דוברת המשטרה אמרה שההערכה היא שלא מדובר באירוע על רקע לאומני, ובדיון בהארכת המעצר הרביעית של אחד החשודים ביקש נציג המשטרה להסיר את המניע הזה מבקשות המעצר. בעקבות הדברים הללו קיבל נציג המשטרה בבית המשפט שיחה בהולה מדרגים בכירים, שביקשו ממנו להחזיר את המניע הלאומני לבקשות המשטרה. עד כה לא הכריעה המשטרה בשאלת אמינות הגרסאות של הקורבן או החשודים.

ראש ממשלה לא אמור אמנם לפרסם פוסטים מסיתים המבוססים על מידע לא מבוסס וחלקי, אך ניתן לצפות מהמשטרה שתגלה חוסן, ותשמור על האינטרס האזרחי של חקירת אמת, במקום להתרוצץ בבהלה לצלילי חלילו. אלשיך המושיע הולך ומתברר כמי שמעמיק את המשבר שבו נתונה משטרת ישראל. זהו עוד מינוי כושל מבית מדרשו של נתניהו, שמעדיף נאמנות פוליטית או אידיאולוגית על פני כישורים לתפקיד.