החלטת הפרקליטות בישראל לסגור את התיקים נגד שני השוטרים שירו למוות באחים מראם אבו איסמעיל ואבראהים טאהה במעבר קלנדיה בחודש אפריל האחרון, מעידה על העובדה שבישראל אין כל רצון לקדם את השלום עם הפלסטינים. בפרקליטות טענו כי התיקים נסגרו מ"חוסר אשמה", ובשל "מחסור בראיות". מפני לטענת הפרקליטות, השניים התקרבו למחסום על אף שהזהירו אותם, תוך כדי צעקות "אללה הוא אכבר" וקללות שכוונו לשוטרים.

בפרקליטות טענו עוד כי השניים החלו לסגת לאחור – כאשר אבראהים אוחז בידה של מראם, אלא שאז היא שלפה את הסכין וזרקה אותו לעבר אחד השוטרים. לאחר מכן נורו השניים ונהרגו במקום. איזה סיפור הוליודי ?!

הסיפור אינו משכנע אף אחד. לכן ח"כ דב חנין (חד"ש – הרשימה המשותפת) דרש לחקור את המקרה, כאשר ציין כי לא פורסם כל סרטון למרות שהמחסום מרושת במצלמות, ולפי עדי ראייה, השניים צעדו ברגל במסלול המיועד למכוניות ולא הבינו את הקריאות אליהם בעברית לעצור, כאשר אחיה של מראם אחז בידה כדי לקחת אותה למסלול הנכון היא נורתה על ידי שוטרים שעמדו במרחק של כ-20 מטרים. כשהתכופף אחיה להגיש לה עזרה נורה גם הוא. ומובן שלא נשקפה כל סכנה מהם לשוטרים במקום.

=== 

ח"כ חנין הדגיש כי צוותי רפואה פלסטינים לא הורשו להתקרב לזירה ולהגיש סיוע, מה שמחייב לפתוח בחקירה מיידית ולפרסם את הסרטונים, הרי אי אפשר להשלים עם מציאות בה אנשים נורים למוות לאור יום על סמך חשד בלבד.

אלון–לי גרין מפעילי התנועה "עומדים ביחד", אמר כי החלו לעמוד במחסומים שכירי חרב עלומים שבידם האפשרות לקחת חיים בלי שאף אחד ייתן על זה את הדין, והוסיף כי המציאות של השליטה הצבאית על העם הפלסטיני לא מסתיימת בשליטה ובדיכוי של הפלסטינים. היא שולטת גם בישראלים... השליטה בעם שלם, בלי זכויות ובלי חירות, היא לא הפתרון לבעיות הביטחוניות ולפחד, היא המקור שלהם. בגלל השליטה הזו אין לפלסטינים מה להפסיד, ואין לישראלים ביטחון. ובכן  הדרך היחידה למנוע מהצעירים הישראלים והצעירים הפלסטינים להיפגש במחסומים ולהרוג אחד את השני, היא על ידי סיום הכיבוש וקידום השלום. אבל כמובן, בישראל אין את הרצון לעשות ולקדם את השלום.