בית הדין הצבאי בישראל הרשיע את החייל אלאור אזריה בעבירת הריגה ולא רצח, בזמן עובדות הנחרצות היו מחייבות הרשעתו ברצח. בית הדין הצבאי בישראל הרשיע בעבירת ההריגה מפני עונשה של עבירת הרצח היא מאסר עולם, ועונשה של עבירת ההריגה היא עשרים שנות מאסר. בית הדין הצבאי בישראל חורג מהנורמות כאשר מסייע לרוצח. הוא מנסה להמתיק את המעשה הנפשע של הרוצח, בקביעתו שהחייל מורשע בהריגה, זאת אומרת, הוא גרם למותו, בלי כוונה, של הצעיר הפלסטיני המנוטרל!

החייל אזריה טען כי היה מגן על עצמו, ועשה מה שעשה מחשש להתפוצצות חגורת נפץ, שחשב, שהיתה ברשות הנרצח. אך איש לא האמין לו, לאור הראיות שקבעו והראו שאלאור אזריה הוציא להורג את אל הצעיר הפלסטיני, א-שריף בלא משפט, בכוונה תחילה, ובקור רוח.

=== 

בית הדין הצבאי החליט, עם זאת, שלא לשלוח את אזריה למאסר עולם. דווקא כאן צויין למקרה נפשע שנעשה על ידי החייל האנגלי, אלכס בלקמן, שפעל בנסיבות דומות באפגניסטן, ונשלח למאסר עולם. פרופ׳ יורם שחר אמר כי פקודות הפתיחה באש וכללי הלחימה הראויים תויקו ונרשמו בזירה בה שירת אזריה ואף הופנמו על ידי מפקדיו, אך לא נאכפו ביד קשה דיה מול נחשולי הקנאות המשיחית שהקיפו אותו. בשל כל אלה, ובשל נימוקים אישיים כבדי משקל אחרים, ניצל אזריה מאשמת רצח, אף שפעל בניגוד לפקודות.

עם ההכרזה על פסק הדין, אלימות פרצה בקרב מאות מפגיני ימין שהתאספו מחוץ לבית הדין הצבאי, להביע תמיכה במעשה הנפשע שאזריה עשה. ראש הממשלה הישראלי נתניהו, שרת התרבות מירי רגב, השר משה כחלון ורבים נוספים, סבורים שלאזריה מגיעה מדליה ולא משפט. על פי סקרים בישראל, 65% מהישראלים תומכים בטענה כי אזריה פעל מהגנה עצמית.  בישראל כמו תמיד פועלים לחון את הרוצח אזריה, שממחיש ומבטא את המציאות הישראלית המכוערת, כאשר בשנת 2015 נפתחו 186 חקירות בגין תקיפת פלסטינים על ידי חיילים ישראלים, ובהתאם לקביעתו של ארגון "יש דין" רק 4 מהן הסתיימו בהרשעה. אז היש קלון גדול מזה?