ההיסטוריון בני מוריס שחוגג 70 ופורש מהאקדמיה, מנבא עתיד קודר לישראל וממליץ ליהודים לעזוב אותה במהירות.

מוריס מנבא גם עתיד קודר ליחסים שקיימים בין ישראל וארה"ב ומאשים את ראש הממשלה של ישראל בנימין נתניהו בזה. לדבריו "מפלת טראמפ וסילוקו, השנה או ב-2020, בהכרח תביא לערעור היחסים המיוחדים של ארה"ב עם ישראל, בגלל הזדהותו המוחלטת של ביבי עם הכסיל־נבל הזה" כפועל יוצא "המקום הזה ישקע, והיהודים יישארו מיעוט נרדף. מי שיוכל יברח לאמריקה".

עופר אדרת, שראיינה את מוריס כתבה: בני מוריס סירב כחייל מילואים לשרת בשטחים באינתיפאדה הראשונה, ונשלח לכלא. "עשיתי מה שהרגשתי שנכון לעשות ב–1988", הוא אומר. "האינתיפאדה הראשונה היתה אלימה, אבל לא קטלנית. זה היה מרד עממי. זרקו קצת אבנים ואולי אדם או שניים נהרגו. אבל בסך הכל נהרגו כאלף פלסטינים ולא נהרגו יהודים, כי לא השתמשו כמעט בכלל בנשק חם. הם אמרו שהם לא רוצים לחיות תחת ממשל צבאי ודיכוי ישראלי. אני סירבתי להמשיך בדיכוי הזה כשהציבו את הגדוד שלי בקסבה בשכם. שמו אותי בכלא לכמה שבועות".

===

את לימודי ההיסטוריה החל בני מוריס באוניברסיטה העברית וסיים בקיימברידג'. בסוף שנות ה–70, עבד כעיתונאי. בהמשך ראה כי הוא מתעניין יותר בתחקירים היסטוריים מאשר בכתבות עיתונאיות. כשביצע מחקר בארכיון הפלמ"ח נחשף לחומרים שעסקו בפליטים הפלסטינים. ברגע הזה, הפך מעיתונאי להיסטוריון, כשמצא את פקודת הגירוש שהוציא יצחק רבין לתושבי לוד ורמלה "במלחמת העצמאות".

"הבנתי שיש כאן חומר מרעיש, שמערער את ההיסטוריוגרפיה הציונית באופן כללי ומשנה את התמונה, כך שאין פה רק טובים ורעים, אלא שני צדדים שעשו דברים לא נכונים ולא יפים", הוא אומר.

כך נולד ספרו הראשון, שלאחרונה מלאו 30 שנה לפרסומו, "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים", בשפה האנגלית — השפה שבה הוא כותב את כל ספריו — ואחר כך תורגם לעברית. "בהתחלה נדחה הספר על ידי הוצאות שונות. היה לי קשה להוציא אותו בעברית. גם בעם עובד היו ויכוחים גדולים בהנהלה אם לפרסם אותו, ולקח זמן עד שההתנגדות נמוגה", הוא נזכר.