נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, הגיש באחרונה את דו"ח בנק ישראל הראשון שלו. הנגיד, שמונה על ידי בנימין נתניהו לפני כמה חודשים, בוודאי אינו נוטר לו טינה, ובכל זאת הדו"ח — המוגש לפני הבחירות — הוא תעודת עניות לנתניהו. זהו דו"ח שעליו מתנוססת תמונת חוסר הצלחה כלכלי של נתניהו, המכהן כראש הממשלה ברציפות מאז 2009, ויש לו השפעה מתמשכת על כלכלת ישראל מאז מונה לשר אוצר ב–2003.

נתון המפתח לחוסר ההצלחה של נתניהו הוא ב- %0.8 "מראשית העשור ירד קצב הצמיחה של התוצר בישראל ב- %0.8 נקודת אחוז בהשוואה לעשור הקודם", ציין נגיד בנק ישראל ביובש, וזה אומר שבמהלך העשור שלו כראש ממשלה נתניהו הסיג את כלכלת ישראל לאחור.

המדד העיקרי להצלחה כלכלית הוא התוצר לנפש. זהו המדד לרמת החיים של האוכלוסייה, ובמדד הזה נתניהו נכשל. הוא נכנס לתפקידו בשיאו של המשבר הכלכלי העולמי ב–2009, הצליח לחלץ את ישראל מהמשבר ב–2010 ולהביא לעלייה חדה בתוצר לנפש באותה שנה (חלק משמעותי מהחילוץ צריך להיות מיוחס לצעדים שנקט בהם עוד ראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט), אבל מאז 2010 קצב צמיחת התוצר לנפש בישראל נמצא בירידה. הדברים הגיעו לידי כך שהגידול בתוצר לנפש בשלוש השנים האחרונות הוא נמוך מזה של המדינות המפותחות.

====  

בנק ישראל חוזה שחורות לישראל בהמשך הדרך. אם הדברים ימשיכו להתקדם בקצב של העשור החולף הרי שקצב צמיחת התוצר עומד לרדת מ–3.3% בשנה כיום ל–2.7% עד 2035 ו–2.2% עד 2065. הצמיחה לנפש, שהיא המדד לרמת החיים, צפויה להתרסק מצמיחה של 1.4% כיום ל–0.9% ב–2035 ו–0.6% בלבד ב–2065. זוהי נסיגה דרמטית באיכות החיים בישראל. וההשלכה היא שהפער בין ישראל ובין המדינות המפותחות לא יצטמצם לעולם.

הסיבה לצמיחה המאכזבת בעשור האחרון היא אובדנם של מנועי הצמיחה, (אחד הוא השיפור בהשכלה בישראל, שני הוא הקפיצה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה) שהניעו את ישראל בשנות ה–90 ובתחילת שנות ה–2000, אבל אין להם המשך כיום. מבחינתו של ראש ממשלה מוכשר ובעל הבנה כלכלית כמו נתניהו מדובר בסיכום מאכזב מאוד, על סף כישלון.