יש בישראל מציאות קשה שנתקלות בה הנשים כאשר מפעם לפעם מתרחש רצח אכזרי של אישה, בעיר זו או אחרת, עם זאת, הרשויות בישראל כמעט לא עושים דבר למניעת מעשי רצח הנשים. פעם שסבלו הנשים מאנס סדרתי, בכיר במשטרה במקום לעצור את האנס הזה הטיל על הנשים את האחריות.

מטה המאבק נגד אלימות כלפי נשים יצא לרחובות על מנת למחות על היעדר המענה לרצח הנשים ולאיומים. המחאה יצאה לדרך לאחר החשד לרצח של מיכל סלה ברמות מוצא על ידי בעלה - ולאחר החשד לרצח אישה על ידי בעלה בקריות.

עשרות מפגינות התאספו בכיכר רבין וחלקן נשכבו על הרצפה מכוסות בדם, על מנת לסמן את הנרצחות הבאות. המוחות הניפו שלטים וקראו בין היתר: "מי תהיה הבאה בתור?", "אנחנו לא שקופות" ו"איפה הביטחון שלי?". עוד קראו הפעילות: "דם נשים אינו הפקר" ו"יש חוקים, יש תקציבים, אין מעשים". נילי מדרר, ממובילות המחאה, אמרה: "במקום לקדם פתרונות פשוטים ממשלת ישראל נוהגת ברשלנות. עד מתי יאלצו אותנו לצעוק שהכתובת הייתה על הקיר – שהעדויות היו ברווחה והתלונות הוגשו למשטרה -  ובמקום לטפל, לא נעשה דבר כדי להציל את האישה והילדים, או אפילו לשקם את האיש האלים.

גלית נחום, מייסדת ארגון הקול הנשי, אמרה כי הממשלה נכנסה לאדישות כרונית והתפקיד של האזרחים הוא לעורר את הממשלה להבנה שטרור מבית הוא טרור ותופעת האלימות במשפחה חייבת להיות בראש סדר העדיפויות. היא חשפה כי התוכניות הממשלתיות למיגור האלימות נשארו במגרות וזה מרגיש כאילו ונגמר הזמן.

ב-2016 אושרה ותוקצבה תוכנית חירום למיגור אלימות נגד נשים, אבל מאז ממשלת ישראל לא קידמה דבר על מנת לממש את התוכנית. לפי מטה המאבק, הפתרונות שנמצאו כל כך פשוטים והיו יכולים להציל את חייהן של הנרצחות, או למנוע את האבדה הבאה. אבל במקום להעביר את התקציב לגופים הרלוונטים - הפתרונות שוכבים במגירות ומעלים אבק בזמן על אף הזעקות והאזהרות מרצח באכזריות של עוד אישה. ראש הממשלה והשר לביטחון פנים התחייבו קבל עם ועדה לטפל בסוגיה אבל במצאיות - אין כלום, מפני לא חל שינוי, על מדיניות הרשלנות ולא צפוי שיחול שינוי שימנע רצח נשים נוספות.