בני העם האיראני החלו את החגיגות לקראת יום השנה לניצחון המהפכה האסלאמית בשנת 1979 וחזרתו מגלות, של מחולל המהפכה האימאם חומייני ז"ל.

המהפכה האסלאמית באיראן לא היתה הפיכה צבאית שעומדת מאחוריה מדינה מסויימת במטרה להחליף את השלטון אלא תנועת שחרור ששמה קץ להתערבות הקולוניאלית וכניעת השלטון למדינות המערב, והקימה את השלטון העממי הלאומי האיסלאמי.

המהפכה האסלמית החזיקה מעמד והכשילה את הניסיונות הממושכים לפגוע בה ליותר מארבעים שנה, אדרבה, הציבה את איראן במעמד אפקטיבי בזירה הבינ"ל מה שהיכה בתדהמה את אוייביה שהתפלאו מהסוד שהעניק למהפכה את כוח ההישרדות וההתחזקות. המהפכה האסלאמית אימצה את העקרונות שיבטיחו השתתפות העם בכל החלטה בהתאם לעקרונות הדתיים. ארה"ב ומדינות המערב הופתעו מהעובדה שבאיראן קם ממשל שלא מציית ולא מאפשר להם להשתלט על אוצרות המדינה, כפי שנהגו מאז סיום מלחמת העולם השנייה.

במסגרת התכסיסים העויינים, פתחו מדינות המערב במלחמה שנמשכה שמונה שנים, לאחר שהסיתו את המשטר של סדאם בעוד שמדינות הנפט מימנו את המלחמה, ומדינות המערב סיפקו לו כל סוגי הנשק. לאחר כשלון המלחמה על איראן, במערב אימצו את סגנון המלחמה הרכה תוך שימוש באלמנטים מדיניים כלכליים ופיננסיים אבל איראן ניצחה גם במלחמה הרכה ודגל המהפכה המשיך להתנופף.

איראן אימצה גם את ההחלטה האסטרטגית שזכתה בתמיכה המונית רחבה לבנות את המדינה החזקה הסומכת על עצמה להגן על אוצרותיה ולשמור על אנטרסיה :

מבחינה מדינית אימצה איראן את הממשל הריפובליקני כאשר ההנהגה משרטטת את התוכניות, והמוסדות הממשלתיים מיישמים אותן, בהתאם לעיקרון העם שולט בעצמו.

מבחינה צבאית התמקדה איראן בבניית יכולותיה להגן על המהפכה הממשל והעם  ולתמוך בתנועות ההתקוממות, כאשר סמכה על המומחים והתעשיינים האיראנים בד בבד עם רכישת יכולות צבאיות ממדינות ידידות.

מבחינה כלכלית הצליחה איראן תוך הסתמכות על יכולותיה להשתמש באוצרותיה לטובת העם והמהפכה, מה איפשר לה להתגבר על האמברגו  והמצור, כאשר המהפכה הכלכלית הפכה את המשק ממשק צרכני למשק יצרני ולהשיג בעצמה את צרכיה בתחומים השונים.

הרי האיומים של ארה"ב לפיהם איראן לא תחגוג עוד את יום השנה לנצחון המהפכה, ולאחר מכן רצח מפקד כוח קודש החלל קאסם סוליימני, הוכיחו את עוצמת איראן והעם האיראני.