הבחירות האחרונות הראתה של מועמד יהודי ככל שיהיה שמאלי ונגד השחיתות אבל בעת ההכרעה יעדיף את היהודי המושחת על בני הברית הערבים ויראה של הסיסמה למאבק בשחיתות ותשוקת הדמוקרטיה אינה אלא מס שפתים. מה שגם ערביי ישראל חוו על בשרם, מה שהוביל לעו"ד שקיב עלי לכתוב על הצטרפותו של בני גנץ לממשלת אחדות תחת בנימין נתניהו.

בשלוש מערכות הבחירות הייתה הרשימה המשותפת נתונה למתקפה כוללת מצד ראש הממשלה וסביבתו. לקחו גם כחול לבן ואביגדור ליברמן חלק במקהלת ההסתה, המידור והניכור, והצהירו שלא ישתפו פעולה עם המשותפת.

אף על פי כן המשיכה המשותפת לשמור על קור רוח ולא שיחקה לידיהם. היא צעדה בזהירות כמי שהולכת בשדה מוקשים, תוך שמירה על זקיפות קומתה וכבודה.  מכה נוספת על הערבים במהלך הבחירות היתה הגשת העתירה לפסילת היבא יזבק (בל"ד). גם פה כחול לבן הצטרפה לסיעות הימין. אך העתירה נדחה על ידי בג"ץ והכשרתה הגבירה את ההסתה והדה-לגיטימציה כלפי המשותפת והציבור הערבי בכלל.

המשותפת מצאה את עצמה מותקפת מכל עבר. המשותפת נותרה לבדה במגרש הפוליטי והפיזי, כבודה נרמס פעם אחר פעם, קודם על ידי מפלגות הימין, ולאחר מכן על ידי חלקים רבים בשאר הציבור.

 ניסיונותיה והתקפות של הימין הפכו את המשותפת למצורעת, שחותרת תחת קיומה של ישראל, באופן שהבטיחו שכחול לבן לא תוכל לכרות עימה ברית לקראת הרכבת ממשלת מיעוט בתמיכה מבחוץ.

אבל לקראת הטלת המנדט על ידי הנשיא שינתה כחול לבן את גישתה כלפי המשותפת עד שזו השתכנעה - כולל שלושת נציגי בל"ד – להמליץ על בני גנץ כמועמד לראשות הממשלה. ההמלצה העניקה לגנץ את המנדט, אבל היה בה כדי להגביר את טון ההסתה: השר ישראל כץ הגדיר את נציגי המשותפת "מחבלים" בחליפות ונתניהו האשים אותם כמי שרוצים בהשמדת ישראל.

 ככל שהתקרבה שעת ההכרעה, עלה סף החרדה אצל נתניהו ולפתע הוא שינה את מדיניותו והביע נכונות להעניק לגנץ הרבה יותר ממה שהוא מעניק לחבריו הנאמנים בגוש הימין. גנץ  שנכנע לפיתוי באמתלה שישראל נמצאת בעת חירום, נטש את המשותפת, פצועה ומדממת בשדה הקרב ללא כל מגן ציבורי רשמי. התברר שבני גנץ התנהג עם המשותפת בשיטת השתמש וזרוק.