יממה לאחר שהציג את תוכנית הסיוע הכלכלית למשק בעקבות משבר הקורונה — תוכנית בהיקף של 80 מיליארד שקלים — בישר בנימין נתניהו לישראלים, בשידור חי, על מענק לכל ילד ולכל קשיש לקראת הפסח. הוא הודיע: "החלטתי, יחד עם שר האוצר, לתת מענק מיוחד לפסח".

עלותו הכוללת של המענק היא שני מיליארד שקלים ועל פי ההערכות הכלכליות, כמו גם השכל הישר, מדובר בבזבוז כספי ציבור לחינם. אלא שהשכל הישר לא רלוונטי כשאת ההחלטות מקבל נתניהו מעל לראשו של משרד האוצר וללא התייעצות עם הפקידות במשרד. נתניהו פשוט החליט שמתחשק לו לחלק שני מיליארד שקלים כמתנה לפסח, כנראה משום שהעריך שהג׳סטה החלולה והפופוליסטית תועיל לתדמיתו, או אולי תקדם אותו מול הבוחרים במגזר החרדי.

ההתנהלות הזאת מאפיינת את התנהגותו של נתניהו לאורך כל תקופת משבר הקורונה. הוא נוהג כשליט יחיד: מצווה על הנתינים למלא את פקודתו, ללא עבודת מטה מסודרת, ללא כללי מינהל תקין או תהליך קבלת החלטות מסודר, וללא התייעצות עם גורמי מקצוע. כל אלו מיותרים בעיניו בעת חירום זו.

ברבים מהמקרים מדובר בהחלטות קפריזיות, שמשתנות מרגע לרגע, לא פעם בשל שיקולים פוליטיים לא ענייניים. כך, למשל, נדמה שבשל מערכת היחסים העכורה בין נתניהו לנפתלי בנט, השניים מתחרים ביניהם מי ייראה כמציל— לפחות בהכרזות פומביות ובאינספור רעיונות שנזרקים לאוויר — כאילו מדובר בתחרות כישרונות צעירים, ולא בממשלה שצריך לנהל.

הניסיון של הפקידות המקצועית לגבש נוהל עבודה מסודר נרמס שוב ושוב בידי משרד נתניהו. התוצאה היא מיליארדי שקלים שמתפזרים לכל הכיוונים בלי שיגיעו בהכרח לידי מי שזקוקים לכסף. "רועדות לנו הידיים לגבי איך שהכסף יוצא", אמרו במשרד האוצר. העיקר שמתווכים פרטיים, שמבצעים רכש עבור הממשלה בדרכים עלומות ובמחירים שנויים במחלוקת, יוצאים נשכרים מהבלגאן.

באחת התקופות הקשות ביותר נאלצים הישראלים לחזות בניהול מבולבל, נעדר בקרה ובעיקר לא רציני. לפארסה הזאת צריך לשים סוף בהקדם: במקום להתקוטט עם בנט, מוטב שנתניהו יפסיק עם הניהול הריכוזי והגחמני, ינטוש את הגישה הפופוליסטית וינהל עבודת מטה מסודרת תוך התייעצות אמיתית עם אנשי המקצוע.