הממשלה הישראלית הטילה על אנשי החינוך לחדש את הלימודים על פי מתווה, שעליהם להסיק אותו מתוך שלל דיונים סותרים, הדלפות, החלטות והנחיות, לאחר שבתי הספר כבר נפתחו. מתברר, כי רק כרבע מהתלמידים בכיתות א' עד ג', וי"א־י"ב חזרו לבתי הספר היסודיים והתיכונים. נתונים אלה הם בגדר הבעת אי אמון מהדהדת בהוראות הממשלה מצד רשויות מקומיות, מורים והורים כאחד.

לאחר כחודשיים של השבתה במסגרת המאמץ להילחם בקורונה, הכאוס בהתנהלות מערכת החינוך באחרונה מבהיר את כישלון שר החינוך, רפי פרץ, ומנכ"ל משרדו, שמואל אבואב, בניהול החזרה החלקית ללימודים.

ההפרדה בין מקבלי ההחלטות בדרג הממשלתי לבין מי שאמורים ליישם את ההחלטות בבתי הספר איננה חדשה, אך במשבר הקורונה היא נחשפה לציבור. בתהליך קבלת ההחלטות עצמו נחשפו היערכות מאוחרת, תכנון מאולתר, החלטות של הרגע האחרון וכניעה לקבוצות לחץ. כזאת, למשל, היתה קבלת דרישת יו"ר ש"ס, אריה דרעי, להחזיר ללימודים בחינוך החרדי תלמידים מבוגרים יותר במקום תלמידי הכיתות הנמוכות. את מחיר המצב הזה משלמים מיליוני הורים ותלמידים.

הנה חלק מהכשלים: מתווה החזרה ללימודים — שאושר בממשלה והתייחס לגני הילדים ולכיתות א' עד ג' — היה חלקי; דו"ח המל"ל קבע שמערכת החינוך אינה ערוכה לפתיחת המוסדות: לא גובש נוהל לחזרה ללימודים, רוב המסגרות לא עברו ניקוי וחיטוי, לא נרכש ציוד היגיינה לסגל ההוראה ולילדים, לא ניתן לחלק את הכיתות לקבוצות תלמידים ("קפסולות"), ומערך ההסעות "לא עומד מול המציאות המתבקשת". בעיות רבות נותרו בלא פתרון, ובהן של מורות שהן אמהות לילדים במעונות ובגנים.

ניכר, שהמציאות בבתי הספר אינה מעניינת את ממשלת ישראל. כך הוחלט להחזיר ללימודים את תלמידי כיתות י"א וי"ב כמה שעות לפני כניסת השבת, מה שלא איפשר היערכות לכך. התוצאה היא החלטה, המעלה יותר שאלות מתשובות. במקום להראות אחריות העדיפו במשרד החינוך לגלגל אותה הלאה, אל הרשויות המקומיות, צוותי החינוך בבתי הספר ואל ההורים. אלה מתבקשים למעשה להחליט בעצמם אם לחזור לשגרה.

מחדל החזרה ללימודים מבהיר, כי ראשי משרד החינוך מתנהלים באדישות, בלי תכנון מרכזי ובלי מבוגר אחראי.