ממשלת הליכוד - כחול לבן, נולדה בחטא עבירות השוחד הקשות שבהן מואשם בנימין נתניהו, התאפשרה אך ורק בזכות מרמה כלפי המוני מצביעים, ועוד בטרם קמה כבר נהפכה למלה נרדפת להפרת אמונים של המערכת הפוליטית ביחס לציבור.

לא מקרה הוא, שעד לרגע שהממשלה הזאת הושבעה — לא התפוגג החשש, שמא נתניהו מתכנן לשלוף מהלך אחרון מכובע הקסמים נוסח מקיאוולי שלו: לסגת מהסיכומים. כך ינעץ את המסמר האחרון בארון הקבורה של האלטרנטיבה השלטונית שקמה לו לראשונה זה עשר שנים ויוביל את הישראלים לסיבוב בחירות רביעי, חסר אופוזיציה, ולמעשה כמועמד יחיד לראשות הממשלה.

ככה זה כאשר מבססים "אחדות" על חוסר אמון הדדי וחוסר כבוד בסיסי. לא לחינם ליווה את התפטרות יו"ר כחול לבן, בני גנץ, מתפקיד יושב ראש הכנסת חשש כבד, פן עם התפטרותו "יקרוס" לפתע ההסכם הקואליציוני המסורבל, ולכחול לבן יאבד מנוף הלחץ על נתניהו.

קשה לחשוב על ביטוי מובהק יותר למידת האמון השוררת בין שני הצדדים, אשר תלווה את הממשלה החדשה ואת הציבור עד לרגע קיום הרוטציה בין נתניהו לגנץ. הפחד לסובב את הגב לנתניהו אף לרגע אחד ילווה את הממשלה הזאת במשך כל ימיה. אנשי כחול לבן יצטרכו ללמוד לחיות עם חשש תמידי זה.

אלא שהפחד וחוסר האמון לא יהיו רק לחם חוקם של חברי הממשלה. הציבור כולו ייאלץ ללמוד לחיות עם חוסר הוודאות המוחלט ביחס למניעים של הממשלה ולהתנהל בצל הספק, שלא האינטרס הציבורי מכתיב את צעדיה, אלא השיקולים המשפטיים של העומד בראשה.

זהו מצב בלתי רצוי לאזרחים בכל מדינה, בכל עת ובכל מצב. אבל בישראל, אשר בכל רגע נתון נמצאת לפני, אחרי, או בעיצומו של סבב לחימה — מדובר במצב נפיץ ומסוכן.

חמור מכך, בשעה שעל סדר היום של הממשלה נמצאת יוזמה חד־צדדית להרחבת הכיבוש; עסקה, שעלולה לשים סוף לפתרון שתי המדינות — בעידוד נלהב מדי של נשיא אמריקאי חסר אחריות — מדובר בהימור מופקר על העתיד.

אסור שהחיוכים החגיגיים שיעטרו את פני אלה שהשיגו ג'ובים ושאר חברי הקואליציה, יסתירו את העובדה, שמדובר בממשלת השחתת מידות, המונהגת על ידי מואשם בפלילים.