בקיץ 2020 הנסיבות נראות פחות ברורות ומרגיעות, משני צדי האוקיינוס וגם לחוף הים התיכון. האלימות השיטתית שמפעילים השוטרים האמריקאים כלפי מפגינים ועיתונאים מרתיעה ומדאיגה. בחסות הקורונה השלים בהונגריה ראש הממשלה ויקטור אורבן, ידיד קרוב של בנימין נתניהו, מהלכים לריסוק שאריות הדמוקרטיה.

בישראל מנצח המעון הרשמי של מקהלות הסתה, עיתונאים מסומנים כאויבי הציבור וניכר מאמץ לאיסוף מידע מביך על אישי ציבור במטרה להשפיע על החלטותיהם. הטענות על הדמוקרטיה, בוושינגטון כמו בישראל, נראית כמעטה קרח דק, היכול להתבקע בקלות בחסות הנסיבות הקיצוניות, החריגות.

נתניהו, המיודד גם עם טראמפ, שם את כל הביצים הישראליות בסל אמריקאי אחד. כעת נראה כי בחר להגדיל את ההימור. מי ששוחח עם סביבת נתניהו בשנים האחרונות שמע שם הסברים מנומקים על הברית היציבה עם טראמפ ועם תומכיו, הנוצרים האוונגליסטים. נתניהו התעמת חזיתית עם ברק אובמה על הסכם הגרעין שחתם עם איראן ב–2015 ולא הסתיר מאז את הזדהותו עם טראמפ. האזהרה הפומבית של המועמד הדמוקרטי לנשיאות, ג'ו ביידן, נגד צעדי סיפוח חד־צדדיים של ישראל בגדה, אותתה כיצד ייראו היחסים עם הבית הלבן במקרה של ניצחון דמוקרטי.

אבל עוד קודם לכן, האיום על טראמפ מבית וחולשת מעמדו הבינלאומי עשויים להקרין על ישראל. סקרים נוספים, שיצביעו על פער לטובת ביידן במשך הקיץ, יכולים לדרבן את טראמפ להמשיך בגישה של הליכה על הסף. בחירות בארה"ב אינן מוכרעות רק בשל מדיניות חוץ. אולם, לא מן הנמנע שטראמפ ייתן אור ירוק לנתניהו לסיפוח משיקוליו האישיים. זו יכולה להיות תוצאה של היעדר קשב, או דווקא של מדיניות אדמה חרוכה, שמטרתה הבערה מכוונת של חזיתות בתקווה שמשהו טוב יצמח מהחלפת סדר היום התקשורתי.

בינתיים, האיתותים מוושינגטון בימים האחרונים מבשרים אחרת. עולה מהם כי ההודעה על סיפוח ב–1 ביולי עשויה להתעכב משום שהבית הלבן טרוד במשבר הפנים־אמריקאי ואינו פנוי לעסוק בכך. במקביל, הסיפוח המתוכנן אינו מעורר תשומת לב מרובה מצד הציבור הישראלי, הטרוד בחרדת הקורונה ודאגות הפרנסה.