הבלבול והמבוכה שמאפיינים את יחסה של המערכת הממשלתית למצב האבטלה השתקפו בהתבטאות מוזרה של שר האוצר, ישראל כ"ץ בדיון בוועדת הכספים. כ"ץ טען כי "ההערכות, לא של הביטוח הלאומי ושירות התעסוקה אלא לפי גוגל וניתוחים שונים, הן ששיעור האבטלה הוא 16%".

משבר הקורונה הזניק בן לילה את שיעור האבטלה בישראל לשיא של כל הזמנים — קרוב ל–28%. פתיחת המשק בהדרגה הורידה בינתיים את שיעור האבטלה, אך שום גוף מוסמך אינו יודע להגיד מהם ממדיה היום. הגוף האחרון שפירסם נתון רשמי היה שירות התעסוקה, שקבע בסוף מאי כי שיעור המובטלים אז היה 23.5% מכלל כוח העבודה.

הבלבול והיעדר מידע עדכני ומדויק נובעים מאופיו של המשבר. מצב דברים זה מחייב את הממשלה של ישראל להקדיש את מרב מאמציה לטיפול במובטלים, כדי להחזיר את המשק לפעילות במהרה.

אלא שנראה שהדרג הפוליטי אדיש ועסוק בענייניו. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וראש הממשלה החליפי, בני גנץ, חלוקים בשאלת התקציב. גנץ דורש לאשר תקציב לשנים 2020–2021, בהתאם להסכם הקואליציוני הקובע כי יש לעשות זאת בתוך 90 יום מהשבעת הממשלה. נתניהו נוקט סחבת ועמימות אופייניות ומבקש לאשר תקציב רק לחודשים שנותרו ב–2020, כדי להשאיר בידיו קלפים לפירוק הממשלה ולהליכה לבחירות וכך לנצל את מצבו המחמיא בסקרים.

החיבור בין היעדר מידע עדכני על מצב האבטלה במשק ובין השיקולים הפוליטיים המנחים את נתניהו והעיכוב בהכנת התקציב הם בשורה רעה למובטלים. איך אפשר לקדם את עניינם כשאין מידע עדכני? ומה יועיל מידע כזה אם לנתניהו ולגנץ לא אצה הדרך לגבש תקציב שייתן מענה לצרכים החריגים של המשק לאחר שנה וחצי של מערכות בחירות, תקציב המשכי ומשבר קורונה?

רבים מהמובטלים הם צעירים עד גיל 35, חסרי השכלה וביטחון תעסוקתי. הם אלה הזקוקים יותר מכל לסיוע של הממשלה בעת הזאת, בפתיחת המשק, בקידום רפורמות, בהכשרות מקצועיות ובצמיחה שתייצר הזדמנויות. ההסכם הקואליציוני קובע שהממשלה תפרוש רשת ביטחון כלכלית־חברתית תחת כלל האזרחים, בדגש על האוכלוסיות החלשות. אבל נראה שרווחתם האישית של נתניהו וגנץ מעסיקה אותם הרבה יותר.