דובר הצבא הישראלי חשף ביום ה-11 למלחמה בעזה, כי נעשו שני ניסיונות נוספים לחסל את המנהיג הצבאי של החמאס מוחמד דף. אבל הניסיונות כשלו.

בישראל חשו תיסכול וכעס על דובר הצבא  שמבחינתם טעה והיה צריך להמשיך את מסע השקר בדבר המיתוס הישראלי שנתניהו דיבר עליו בדבר היכולת להגיע לכל מי שיתנגד לישראל. אז מתברר כי על אף התקיפות הברבריות ביותר והתמיכה והגיבוי האמריקנים המערביים, הישות הישראלית מתקשה להמשיך כאילו לא קרה כלום. 

כל "הישג" ישראלי  כמו למשל רצח, מוחמד דף, אין לו כמובן השפעה מבחינה הנחישות של הפלסטינים להמשיך את המאבק הצודק שלהם. אלה הן חוקי ההיסטוריה, שהפלסטינים מודעים להן, זאת אומרת, הפלסטינים בטוחים, שבסופו של יום, הם יביסו את הכובשים ויגרשו אותם, בדיוק כמו שהאמריקנים גורשו מוויטנאם, והבריטים גורשו מדרום אפריקה.

ישראל דאגה להתייחס פומבית למוחמד דף עם פרוץ המלחמה הזו, מתוך שאיפה לומר במקרה הצלחתה לרצוח אותו כי ידיה מגיעות לכל מקום. אבל מה לעשות כאשר מוחמד דף ושאר הבכירים לא מפחדים אלא שואפים לניפול חללים. 

ההתרחשויות חשפו כמו בכל עת כי הפלסטינים כמו העמים העצמאיים נחושים להיאבק עד הסוף ואם הישראלים יצליחו לרצוח איש זה או אחר מתוך כוונה לבנות מיתוס ביחס ליכולות שלהם, הרי שאין לזה סיכוי מפני הפלסטינים כמו בכל פעם מציגים, אנשים נאמנים וחזקים יותר. אולי חוגים בישראל מודעים לעובדה הזאת, לכל מקצתם תוהים ביחס למטרת התתקפות על הפלסטינים בעיר הקודש ורצועת עזה. אבל חוגים נוספים נראים בטוחים ביחס למטרה הזאת. כמו למשל סגן הרמטכ״ל לשעבר, יאיר גולן ממרצ, שהאשים את נתניהו בכך שהוא משתמש בצבא ובאזרחים כדי לקדם אינטרסים פוליטיים אישיים שלו.

גולן הוסיף ''נתניהו מכיר היטב את אירועי מנהרת הכותל בו נהרגו 17 חיילים, וראה איך שרון הצית את כל המרחב בשנת 2000. הוא יודע טוב מאוד שקל להבעיר את עיר הקודש, אפילו לא צריך הוראה מפורשת. הוא רק צריך לרמוז 'צריך לעשות משהו כי אם לא הבית בסכנה', אוחנה מבין את זה ועושה פעולות שמבעירות את עיר הקודש והמרחב כולו".