שני שינויים בהסדרי הפנסיה של העובדים בישראל זכו בהתעניינות רבה. הראשון: עיגון התוספת לפנסיה של משרתי צבא הקבע, והשני הוא העלאת גיל הפרישה לנשים. אולם שינוי לא פחות דרמטי הוא ביטול אגרות החוב המיועדות לכלל החוסכים לפנסיה.

זה נכלל בחוק ההסדרים ששר האוצר אביגדור ליברמן הביא לאישור הממשלה  למעט אגף תקציבים במשרד האוצר, יש הסכמה רחבה למדי כי המתווה הנוכחי של ביטול אגרות החוב המיועדות יפגע ברשת הביטחון של המדינה לכספי החסכון של האזרחים.

במצב הקיים, המדינה מבטיחה לכלל החוסכים ש-30% מכספי הפנסיה שלהם יקבלו תשואה שנתית של 4.86% בצמוד למדד. זה נעשה על ידי כך שקרנות הפנסיה קונות מהמדינה אגרות חוב לא סחירות. הסידור הזה מֵשִׁית על המדינה ריבית גבוהה משמעותית מזו שהיא משלמת על אגרות החוב האחרות שמונפקות ונסחרות בשוק בתשואה אפסית.

משרד האוצר שילם בשנה החולפת ריבית של 9 מיליארד שקל על הסידור הזה והיא צפויה להאמיר ל-20 מיליארד שקל בכל שנה עד סוף העשור. באגף תקציבים רוצים לחסוך את הכסף הזה...

החוק החדש מציע פתרון אחר שבאמצעותו המדינה תבטיח 5% תשואה ל-30% מכספי החיסכון של כולם. במקום לקנות את אגרות החוב המיועדות, קרנות הפנסיה ישקיעו 30% מכספי החוסכים בשווקי ההון. אם התשואה גבוהה מ-5%, העודף ילך לקרן ייעודית. אם התשואה נמוכה מ-5% המדינה תתחייב להשלים את החסר תוך שימוש בכספי הקרן הייעודית. אם בקרן לא יהיה מספיק כסף, החוסר יבוא מתקציב המדינה. זה אמור לחסוך הרבה כסף, אבל הבעיה היא שההבטחה של האוצר להשלים את החסר היא רק הבטחה, והממשלה תוכל להפר את ההתחייבות בתירוץ שהקופה ריקה.

נגיד בנק ישראל, שהתריע כי החוק לא מקבע באופן ודאי את ההתחייבות להבטיח את התשואה. כדי לתקן את זה, המדינה צריכה להוסיף להצעת החוק ביטחונות שישמרו את הוודאות לחוסכים בכך שתשואת המינימום אכן תהיה מובטחת גם בזמן משבר. גם ברשות שוק ההון והביטוח חושבים שהמתווה המוצע לא מהווה תחליף ראוי לאגרות החוב המיועדות.

עם זאת, במשרד האוצר לא מתרגשים מהביקורות וטוענים שכל אגפי המשרד תומכים בנוסח הנוכחי ומתעקשים להמשיך בהליך החקיקה שלו יחד עם חוק ההסדרים.