במהלך דיון על התקציב בכנסת, דיווחו אנשי האוצר על 25 מיליארד שקלים הכנסות – מעל לצפי. אף שקל ממנו לא יושקע במשק – בפיתוח תשתיות, בעידוד תעסוקה, בצרכים חברתיים או בצמצום פערים.

הכול הולך לצמצום הגירעון. בתוך כך התגלע עימות בין יו״ר ועדת הכספים, אלכס קושניר (ישראל ביתנו) ודודי אמסלם (ליכוד), כאשר נזף קושניר באמסלם ואמר כי הוא לא יודע מה זה גירעון ומה זה מגבלת הוצאה. בדיון השתתפו שרי האוצר לשעבר: ישראל כ״ץ ויובל שטייניץ (ליכוד), שנותרו אדישים לדברים. על רקע זה, מנכ״ל אתר החדשות ״דבר״ גיל פלוטקין כתב כי האמת היא שקושניר ואמסלם כמו כ״ץ ושטייניץ – כולם לא מבינים בכלכלה. אם הם לא דרשו להשקיע את 25 המיליארדים העודפים בחזרה במשק, הם לכל הפחות לא מעודכנים.

מחקר שערך הבנק העולמי באירלנד הראה שהשקעת תקציבים בחינוך לגיל הרך מניבה 700% תשואה למשק. בישראל, גני הילדים והפעטונים מרוסקים ממחסור בכוח אדם. משרד החינוך הורה לקצץ בשכר הסייעות, שנאנקות גם כך משכרן הנמוך. חשיבה אנושית ודאי שאין כאן, אבל גם חשיבה כלכלית אין. על פי חברת דירוג האשראי הגדולה בעולם, S&P, השקעה בתשתיות מביאה להחזר של פי 2.7 מההוצאה. 270% תשואה.

האוצר בישראל מעדיף לחסוך אגורה פסיק שלוש עשרה על כל שקל (להקטין את הגירעון, ובכך להימנע מהלוואות בריבית נמוכה), מאשר להרוויח שקל פסיק שבע על כל שקל שמושקע במשק. כלכלי זה לא. הבנה בסיסית בכלכלה מלמדת שכמעט כל שקל שמושקע במחזור הכלכלי, חוזר בסוף למדינה. המסקנה ברורה: ככל שיותר מה-25 מיליארד שקלים הללו יושקעו בשכבות הנמוכות, הם יחזרו במלואם בחזרה למדינה, ואם יושקעו נכון (תשתיות, חינוך, תעסוקה) הם יחזרו עם תשואה עתידית גדולה.

ועדת המינויים פסלה את מינויו של עמיר פרץ ליו"ר התעשייה האווירית. אחד מהנימוקים שעלו בדיונים היה "חוסר הבנה בכלכלה", בעוד, לפי גיל פלוטקין, שר הכלכלה לשעבר (עמיר פרץ), מבין בכלכלה יותר מכל ועדת המינויים, הוא היה הראשון שדרש לפני שנים את העלאת שכר המינימום ל-1,000 דולר. מהלך שהוכח באינספור מחקרים כאחד הממריצים האפקטיביים של כלכלה. פלוטקין סיכם כי נשף המסכות חייב להסתיים. אין בעיה בהבנה. יש בעיה באג'נדה. החלחול מלמעלה למטה נכשל. הגיע תורו של החלחול מלמטה למעלה.