ישראל היא "מדינה דמוקרטית והיא נר לגויים אפילו בעולם המערבי" – כך חושבים הישראלים על עצמם. הם מתפארים כי הם תומכים בזכויות האדם וחשוב יותר יש בה חופש הביטוי שאינו קיים באף מדינה האזור. הרי חופש הביטוי הוא אחד העיקרונות של הדמוקרטיה. דברים אלה נכונים רק במקרים שלא יתייחסו לדברים המעניינים את מערכת הביטחון של ישראל.

באחרונה פרסם העיתואני המפורסם בישראל יוסי מלמן "מאמר זעקא" - אם אפשר לכנות ככה - על "חופש הביטוי" בישראל. מי שיקרא את המאמר יבין ש"חופש הביטוי בישראל" הוא ביטוי גינאי לערך הנשגב הזה בעולם המודרני. בישראל אפילו לעיתונאים נאמנים כמו יוסי מלמן לא מותר לדבר. במאמר הזה מלמן מוותר מול מערכת הביטחון הישראלי ומתלונן על כך שמערכת המשפט בישראל הפכה לחותם גומי בידי הביטחוניסתים והפכו את החוק למשחק מגוחך.

מלמן מתאר את מערכת המשפט של ישראל כ"תיאטרון האבסורד" שמערכת הביטחון והמשטרה מביימים ולא מאפשרים לעורכי הדין של העותרים להופיע בדיונים. הוא הגיע למסקנה שהן השופטים הנחשבים ל"ליברלים" והן אלה שנחשבים ל"שמרינים" כולם "שופטים של מערכת הביטחון".

יוסי מלמן כותב "הם מוכנים לטהר כמעט כל עוולה של מערכת הביטחון ולסלק בזריזות, בלי דיון מעמיק ומתוך הפגנת מזג שיפוטי מזלזל ויהיר, כל עתירה או בקשה של כלי תקשורת, של עורכי דין, של פעילים לזכויות ושל כל אדם שוחר צדק".

יוסי מלמן מביא דוגמאות: בשנים האחרונות קיבלו השופטים והצדיקו את החלטות משרד "הביטחון" ו"המוסד" לחמש מנהיגים מפירי זכויות אדם ודיקטטורים אכזרים במדינות כמו אזרבייג'אן, הפיליפינים, בורמה, דרום סודאן וסעודיה, ולמנוע פרסום של מסמכים על מעשי טבח, אונס וגירוש במלחמת השחרור, על רצח שבויים במלחמות או על מבצעי מודיעין שסוחרי סמים מעורבים בהם. הוא צועק כי כל זה נעשה בשם "הביטחון הלאומי". ומוסיף כי ה"דיפ סטייט" שאומרים בעולם הוא עצם "מערכת הביטחון" בישראל ועושה כמעט ככל העולה רוחה, בלי פיקוח פרלמנטרי, ובשיתוף פעולה הדוק ורוח גבית של מערכת המשפט".

בשורה התחתונה יוסי מלמן, אחרי קרוב ל- 40 שנות עבודה כעיתונאי אומר כי "כוחי תש". משמעותו תבוסת סמל הדמוקרטיה מול מערכת "הביטחון" של ישראל.