זהות תהליכים בישראל ובארה"ב הובילה את דוד ארגז למסקנה שמהשהו קורה בעולם. בארצות הברית ובישראל היו תיקים נגד נשיא / ראש ממשלה שהיטו והכריעו את תוצאות הבחירות.

בשני המקרים התרחשה הפיכה שלטונית באמצעים משפטיים, נעשה שימוש רחב באמצעי רוגלה והאזנות סתר כנגד אנשי ציבור ואזרחים בניגוד לחוק ולערכי החברה. בשני המקרים העיתונות גוייסה ונוצלה לכסות את פשעי האליטות. דוד ארגז העלה את השאלה: האם יד נעלמה אחת בוחשת בשני המקרים? להערכתו תרבות המערב, נמצאת בתחילתו של שלב התפתחותי חדש ה"שלב הפוסט דמוקרטי", כאשר התנאים מבשילים, המהפכה פורצת במקביל במספר מוקדים. שינויים טכנולוגים וחברתיים מאפשרים לאליטות לא נבחרות לעקוף את מנגנוני הדמוקרטיה ולשלוט על אזרחי מדינות בניגוד לרצון הרוב.

כוחה של השיטה הדמוקרטית בכך שהיא יוצרת מנגנון לא אלים להחלפת שלטון ובחירה חופשית נוטעת בציבורים רחבים תחושה של שותפות ואמון. לשם כך הוקמה מערכת של איזונים ובלמים והכוח השלטוני פוצל בין מספר רשויות. עם זאת, כמו לכול שיטת משטר, גם לדמוקרטיה, יש נקודות תורפה. האיזונים והבלמים בדמוקרטיה, מבוססים כמעט אך ורק על מסורת תרבותית משותפת של הסכמה הדדית וכיבוד כללי משחק והבעיה מתעוררת כאשר אחד מגורמי הכוח חורג מכללי המשחק ומתנהג בבריונות ולכך לשיטה הדמוקרטית אין באמת פתרון.

אם בעבר חשבנו שהבעיה תהיה להגביל את כוחן של ממשלות או למנוע הפיכה צבאית, האיום הנוכחי על הדמוקרטיות בא מכיוון שונה ולא צפוי: מדינת העומק ושלטון הפקידים.

דוד ארגז הבהיר כי חלוקת השלטון לשלוש רשויות (מחוקקת, מבצעת ושופטת) חוטאת למציאות ונכון יותר לחלק את הממסד השלטוני לכזה שהציבור בוחר וכזה שהוא אינו בוחר אך עדיין כפוף לו. עיקרון יסוד בדמוקרטיה היא שהעם באמצעות נבחריו הוא הריבון ונבחרי הציבור מופקדים על הפקידים הלא נבחרים שכפופים להם. המהפכה הפוסט דמוקרטית קוראת תגר על העיקרון הזה. בעבר, רוב הכוח היה בידי ממשלות ואיזונים ובלמים נדרשו כדי למנוע מהן כוח מופרז. התחזקות הרשויות הלא נבחרות החלישה את הממשלות ואת יכולת המשילות.

בתוך כך, הפקידות הבכירה מתנהגת על פי השקפה שלציבור אין הבנה או כלים כדי לקבל החלטות והכרעת רוב היא דבר מסוכן ולא אחראי.