השליטה של ישראל בתושבי עזה לא יודעת גבולות. יותר משני מיליון בני אדם חיים זה למעלה מ–15 שנה במצור, בתנאי צפיפות ומחסור, בחבל ארץ שעבר מסעות הרס. ואם לא די במצור היבשתי ולא די במניעת המעבר לעבודה בישראל, קיים גם הניתוק המוחלט מהגדה המערבית. בעבר נימקה ישראל את צעדיה בשיקולי ביטחון, אבל לגזירה האחרונה על תושבי עזה אין אפילו קשר מדומה לביטחון.

ביום שני בשבוע  שעבר החליטה ישראל לאסור על ייצוא דגים ופירות ים מרצועת עזה לגדה המערבית, לאחר שהתגלה ניסיון הברחה של דגים מהגדה לישראל. ההנמקה הפעם היא בריאותית: ישראל דואגת שמא הדגה של עזה תפגע בבריאות תושבי ישראל. מתברר שלא רק הפלסטינים מפחידים את הישראלים, גם הדגים שלהם מסוכנים. וכמו עם כל סכנה ביטחונית שמצדיקה בעיני ישראל שימוש נלוז בענישה קולקטיבית, גם כאן העובדה שלדייגים של עזה אין כל קשר לניסיון ההברחה לא מנעה מישראל את הטלתו של עוד עונש קולקטיבי על כלל הרצועה.

כ–5,000 דייגים פועלים בעזה, לצד 500 עובדים בחוות הדגים ובאריזה. כ–80 טונות מועברים מדי שבוע לגדה, ומשם חלקם מיוצא גם לירדן. במצב האבטלה הקשה ברצועה ובהעדר מקורות הכנסה, הדיג הוא אחד מענפי הייצור האחרונים של עזה. וישראל מערימה קשיים גם על העוסקים בו.

כל אימת שהמתח הביטחוני עולה, היא מגבילה את מרחב הדיג לכדי מינימום, ולעתים גם מורה על חסימתו המוחלטת. לא אחת נורים הדייגים של עזה על לא עוול בכפם וסירותיהם מוחרמות. לפי נתוני ארגון זכויות האדם אל־מיזאן, בעשרת החודשים הראשונים של השנה נרשמו יותר מ–400 אירועי אלימות שכללו ירי חי של חיל הים הישראלי על הדייגים. 19 סירות הוחרמו ו–54 דייגים נעצרו – עלייה של 350% במספר המעצרים לעומת השנה הקודמת. עכשיו גם אסור לדייגים למכור את תוצרתם לאחיהם בגדה.

ישראל חייבת לבטל לאלתר את הצו הדרקוני הזה. ארגון הדייגים של עזה משווע לשווק את תוצרתו, תוך שמירה על כל תנאי הפיקוח הווטרינרי. תנו לפחות לדייגים של עזה לפרנס את משפחותיהם.