יונ 10, 2023 10:20 UTC
  • על ישראל לשחרר את דקה

לפני כחודשיים סיים וליד דקה לרצות את מלוא העונש שהוקצב לו, 37 שנים, על השתתפותו בפעולה הביאה למותו של החייל משה תמם ב–1984. כעת נשארו לו שנתיים וחצי במאסר, לאחר שהורשע על חלקו בהכנסת הטלפונים הסלולריים לכלא על ידי ח"כ לשעבר, באסל גטאס. הוא האסיר הפלסטיני הוותיק ביותר, ואחד המעטים שכלואים עוד מלפני הסכמי אוסלו.

דקה חולה במחלת דם ממאירה. בשבועות האחרונים אושפז בבית החולים, ולפרקים אף הונשם. בימים האחרונים הוחזר למרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר. קצין הרפואה של שב"ס קבע בחוות דעתו כי ימיו ספורים ושנשקפת סכנה ממשית לחייו. בכמה חוות דעת שהוגשו נקבע שנשארו לו שנתיים לחיות לכל היותר.

כל ההסברים האלה לא עניינו את ישראל, וזו הצהירה באמצעות הפרקליטות כי "ראוי לפרש את המונח ימיו ספורים בצורה דינמית, המביאה בחשבון גם את חומרת העבירה". מאחורי ההתנסחות מקפיאת הדם הזאת מסתתר מסע השתדלנות של בני משפחת תמם, שלוחצים בכל דרך אפשרית שלא לשחרר את דקה מהכלא.לחציהם אינם יכולים בשום פנים ואופן להיות השיקולים היחידים כאן. גם לדקה יש משפחה — אשה שנשא בשבתו מאחורי סורגים, וגם ילדה שנולדה מזרעו שהוברח אל מחוץ לכותלי הכלא, ושאותה לא זכה לגדל. ראוי להתחשב גם ברגשותיהם.

בשנת 2014 עמד דקה להשתחרר מהכלא במסגרת הפעימה השלישית, אך זו בוטלה ברגע האחרון בגלל שיקולים פוליטיים. מאז חלפו עליו עוד תשע שנים שבהן ישב בכלא. מלבד הקיפוח המובנה של אסירים ביטחוניים, שאינם מקבלים שום חופשה וגם לא שיחות טלפון הביתה, משך הזמן שבו דקה כלוא הוא חריג מאוד.

יש זמן שבו ישראל צריכה להראות מידה של חמלה ושל אנושיות. 37 שנים בכלא הם מרבית חייו של אדם בן 61 כדקה, שימיו ספורים. אסור שימות בכלא לא רק מן הטעם האנושי, אלא גם מהטעם הפוליטי והביטחוני: כבר ראינו מה קרה כשישראל אפשרה את מותו של ח'דר עדנאן — הדבר נתן את האות לפתיחת סבב לחימה נוסף מול הג'יהאד האיסלאמי.

אין צורך להכשיר את מעשיו של דקה כדי להבין שהגיע זמנו לצאת לחופשי. הוא נענש די והותר.