בהמשך לתוכנית קודמת בנוגע להתנהגות האכזרית של שלטונות הכיבוש הישראלים נגד העיתונאים שמסקרים וחושפים את מעשיהם הנפשעים נגד הפלסטינים, נציין לכך כי המקרה של העיתונאי הבריטי ג'יימס מילר, שנורה בצווארו בעת שנסע ברכב משוריין ברצועת עזה, בשנת 2003, היה המקרה היחיד מבין 20 המקרים שבו נפתחה חקירה פלילית.

ג'יימס מילר נורה למוות על ידי חייל ישראלי ב-2 במאי 2003 בעודו מצלם את מוות בעזה, סרט תיעודי על חיי נערים צעירים ברפיח.

חבר מושבעים בריטי מצא כי מותו היה רצח, והתובע הכללי בבריטניה הודיע לישראל כי עליה לפתוח בהליכים פליליים נגד החיילים המעורבים באירוע אחרת הם יישפטו על פשעי מלחמה באנגליה. כמובן, הקצין שהרג את מילר זוכה וישראל הסכימה לשלם כ-2.2 מיליון דולר למשפחת מילר.

החיילים הישראלים מתנהגים כאשר האצבע קלה על ההדק, ולא מתחשבים בחיי בני אדם. בשנת 2008 ירה כוח צבאי ישראלי פגז לכיוונו של הצלם פאדל שנאעה, על אף שלבש אפוד מגן שעליו הכתובת "עיתונאי".

גם במסגרת מה שמכונה מבצע "עמוד ענן" החיילים הישראלים ירו בשני עיתונאים בעזה, חוסאם סלאמה ומחמוד אל-קומי. ישראל טענה כי מדובר בפעילי חמאס אולם ארגון Human Rights Watch לא מצא הוכחה כי היו פעילים חמושים וציין כי חמאס לא כלל את שמותיהם ברשימת לוחמיו ההרוגים.

החיילים הישראלים ירו בשנת 2014 במסגרת מבצע "צוק איתן" , בנהג של סוכנות ידיעות עזתית, חמאד שהאב, בטענה כי ברכב שבו נהג נעשה שימוש להובלת אמצעי לחימה אף שלא סיפקו לכך כל הוכחה.

בשנת 2018 הרגה ישראל את העיתונאים יאסר מורתג'א ואחמד אבו-חוסיין שסיקרו את "צעדות השיבה" ליד גבול עזה. בצבא הישראלי טענו כי מורתג'א הוא קצין בחמאס גם כאן לא סיפקו הוכחה.

העדויות חותכות ביחס למעשי הרצח והרג, האכזריים של החיילים הישראלים, שנהנים מגיבוי הגורמים הישראלים. ובמקרה עריכת חקירה כל שהיא, המטרה העיקרית היא לטייח את העובדות לטובת החיילים הישראלים הפושעים, ולמנוע מבית-הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לחקור אותם.