ממשלת ישראל ה-37 פועלת נמרצות לספח את הגדה המערבית הכבושה ומתקפה הציונית האחרונה על העיר ג'נין ומחנה הפליטים בקרבתה, באה במסגרת הזאת.

בהקשר זה ניתן לציין לנייר עמדה, של מרכז עדאלה שציין להצהרת הכוונות שעולה מקווי היסוד של הממשלה ומההסכמים הקואליציוניים. ארגון עדאלה קבע במסקנות נייר העמדה, כי הן מחייבות פעולה מידית ודחופה של הגופים הבינלאומיים המוסמכים, וביניהם בית הדין הפלילי הבינלאומי, ובית הדין הבינלאומי לצדק.

בנייר העמדה, מוצגים שורת הצעדים שממשלת נתניהו נקטה עד כה כדי ליישם את החזון עליו הצהירה בסעיף הראשון לקווי היסוד שלה, לפיו ''לעם היהודי זכות בלעדית ובלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארץ ישראל'' ואת התחייבותה לקדם את ההתיישבות בכל חלקיה, לרבות בגדה המערבית. צעדים אלה, כוללים שינויים מוסדיים והעברת תחומי פעולה שהיו תחת אחריות המינהל האזרחי אל משרדים ממשלתיים, הכשרת מאחזים והרחבת התנחלויות, והחלה ישירה של חקיקה ישראלית בשטחי הגדה המערבית הכבושה.

נייר העמדה כולל גם פניות משפטיות שהועברו לממשלה בנושאים אלה, ואת התגובה של הגורמים הרשמיים. תגובות שמלמדות על כוונה מוצהרת, גלויה ורשמית של הממשלה להמשיך ולפעול כדי להנציח את שליטת ישראל בגדה המערבית ולהחיל עליה בניגוד להוראות המשפט הבינלאומי את החוק הישראלי, תוך שלילה מוחלטת של זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית.

בין המסמכים שהציג מרכז עדאלה, תשובת מזכיר הממשלה בנושא העברת שטחי פעולה מן המינהל האזרחי אל משרד הנגב והגליל, שבה הוא קובע כי ''יהודה ושומרון הינם שטחי ערש ההיסטוריה על העם היהודי, ששוחררו ב- 1967 במלחמת מגן נגד התוקפנות של הכיבוש הירדני אשר החזיק בשטחים אלו שלא כדין מאז 1948'' ומבסס את ההצדקה להחזקת שטחים אלה בטענה שהם יועדו למדינה יהודית על ידי חבר הלאומים בוועידת סאן רמו לאחר מלחמת העולם הראשונה ב-1920.

צעדי הממשלה הישראלית מבטאים שאיפה להמשיך ולבסס משטר של עליונות יהודית המעניק ליהודיים זכות בלעדית להגדרה עצמית, כפי שעוגן בחוק יסוד: הלאום ולהרחיבו אל מעבר לקו הירוק. אז כוונתה המוצהרת של הממשלה אינה רק להסתפק בצעדי סיפוח דה פקטו המסתוות תחת מסגרת של כיבוש זמני, אלא גם להנציחה דה יורה, באמצעות נקיטת צעדים מוסדיים וחקיקתיים שעוקפים את תחולת המשפט הבינלאומי ההומניטארי כדי להביא במקומו את המשפט הישראלי.

זה מוכיח שאין כוונה ישראלית ללכת לקראת שלום עם הפלסטינים התושבים המקומיים לכן בית הדין הבינלאומי לצדק, חייב להכריע במהירות ביחס להשלכות המשפטיות של הכיבוש הישראלי המתמשך.