Pars Today

אחרי שנים של התכחשות לתופעה, הולכים ומתרחבים בישראל ובעולם המעגלים שמתחילים להפנים שאכן יש טרור יהודי — ואפילו טרוריסטים יהודים יש. כעת אין להם אלא להפנים שגם ארגוני טרור יהודיים מאורגנים הם דבר שקיים בהחלט.

אין מה ללמד את השב"כ על דבר קיומו של הטרור היהודי. ראש השב"כ רונן בר הזהיר את נתניהו כי טרור יהודי מלבה נקם פלסטיני; הרמטכ"ל הרצי הלוי אמר דברים ברוח דומה גם הוא ויואב גלנט יצא להגנת בר אחרי מתקפת הגידופים שספג. גם בני גנץ אמר כי "מולנו מתפתח טרור לאומני יהודי מסוכן", ומשרד החוץ של ארה"ב גינה את הרצח בבורקה ומסר כי מדובר ב"פעולת טרור שביצעו מתנחלים ישראלים קיצוניים".

הגינוי הזה ראוי וחשוב, ואכן צריך לקרוא לדברים בשמם. אלא שלא מדובר רק ברעיון מופשט (טרור יהודי), במפגעים יחידים או בנערי גבעות אבודים שמחפשים להפיג את השיעמום על ידי התעללות בפלסטינים חסרי ישע. הטרוריסטים היהודים פועלים בתוך הקשר רחב, מבוסס, רב־זרועות ומאורגן.

כשם שיש טרוריסטים יהודים כך יש ארגוני טרור יהודי וקיני טרור בשטחים הכבושים. וכנהוג בכל ארגון טרור מבוסס, יש לו גם "זרוע פוליטית". נציגי הזרוע הזאת מגבים את הטרוריסטים, מספקים מטריית הגנה חוקית, דואגים לתקציבים, להרחבת השורות, להפצת האידיאולוגיה שהם נאבקים בשמה, "מסדירים" את האדמות שהם גוזלים ומחוקקים לטובתם.

לא מקרה הוא שהדובר של ח"כ לימור סון הר־מלך לשעבר, אלישע ירד, הוא אחד העצורים בחשד לרצח קוסאי מעטאן. ליתר דיוק מוטב לומר שסון הר־מלך היא הדוברת של ירד. זה מבצע וזו מדבררת; ולא מקרה הוא שהכהניסט איתמר בן גביר — אדם שהוגשו נגדו עשרות כתבי אישום, ושהורשע שמונה פעמים, ובכלל זה בתמיכה בארגון טרור ובהסתה לגזענות — הוא השר ל"ביטחון לאומי". הקיצוני בן גביר הגן על החשודים ואמר כי "מי שמגן על עצמו מזריקת אבנים צריך לקבל צל"ש"; ולא מקרה הוא שראש המטה שלו הוא חנמאל דורפמן, נער גבעות ויעד מודיעיני של השב"כ; ולא מקרה הוא שנער הגבעות בצלאל סמוטריץ' הוא שר במשרד המלחמה קיבל לידיו את השליטה במינהל האזרחי.

במדינה מתוקנת היו מכריזים שההתארגנות הנפשעת בשטחים הכבושים, על כל סייעניה, היא ארגון טרור, ומטפלים בה כראוי. אך בישראל של נתניהו הטרוריסטים מוגנים על ידי סייעניהם בכנסת, ולא עוד אלא שמקצתם אף יושבים במשרדים הממונים על ביטחון ישראל.