ישראל מתגלה לאחרונה כשקר גדול בכל התחומים, למשל ביחס לטענות כי ישראל היא חוות דימוקרטית יחידה במזרח התיכון. הרי הארכיאולוגית ד"ר יעל עבאדי-רייס נעצרה באחרונה לאחר שריססה גרפיטי, "1400" (מניין ההרוגים ב- 7 באוקטובר) מול ביתו של ח"כ שלום דנינו מהליכוד.

השופטים, סירבו לבקשת הסניגורית שלה להתייחס לחקירת המשטרה, בה נשאלה עבאדי-רייס היכן היתה ב-7 באוקטובר והאם הצביעה לממשלה הנוכחית. על רקע זה נאמר כי אירוע זה מבטא את פשיטת הרגל הדמוקרטית של המשטרה וגם של בית המשפט. המשטרה ביקשה לעצור אותה לשבוע ימים, בית המשפט הסתפק במעצר בית קצר יותר. התיק נגדה פתוח בחשד להשחתת מקרקעין ציבוריים והסגת גבול. בעוד המשטרה ובתי המשפט הם החשודים בהסגת גבול הדמוקרטיה והשחתתה.

הפרקליט, עמית איסמן, שלח מכתב לראש אגף החקירות, כאשר מתח ביקורת על המעצר של יעל עבאדי־רייס, גם על עיכוב לחקירה למוחמד ברכה, ראש ועדת המעקב העליונה של החברה הערבית, לאחר שהודיע על הפגנה בנצרת נגד המלחמה. המשטרה הישראלית האשימה את ברכה בארגון הפגנה שעלולה להוביל להסתה ופגיעה בשלום הציבור.

המשטרה הישראלית עצרו גם ד"ר מאיר ברוכין, מורה להיסטוריה בטענה כי האשים את החיילים הישראלים באונס פלסטיניות מאז הקמת ישראל, והצדיק את מעשי חמאס ש"אנסו" לכאורה, נשים ישראליות בשעת מלחמה". במשטרה אמרו כי ברוכין קרא בעבר גם לטייסים הישראלים רוצחי ילדים, וייחסו לו עבירה של "גילוי החלטה לבגוד" - שדינה הוא עד 10 שנות מאסר.

בהתאם לעיתון "הארץ" יד המשטרה קלה על הדק המעצרים, בעיקר בעת המלחמה, שבחסותה זכויות יסוד מאבדות את מעמדן ואת החובה לכבדן. העיתון ציין כי הזכות החוקתית לחירות ממעצר שרירותי היא מהחשובות בזכויות ומבדילה בין דמוקרטיות אמיתיות שוחרות חופש ל"כאילו דמוקרטיות". חמור במיוחד מעצר שננקט למעשה כאמצעי ענישה מיידי, בלי שנעברה עבירה ובלי שהתקיים הליך שיפוטי. גם אם העצור ישוחרר בידי בית המשפט, את "עונשו" כבר קיבל. זו התגלמות השרירות. אז המשטרה, המופקדת על משמר החוק, שאנשיה אמורים לשמש דוגמה ומופת לכיבוד החוק, הופכת לגוף פוליטי במקום להיות גוף המשרת את הציבור.

זהו היבט אחד, שמצביע על הדרדרות ישראל וחשיפתה, כשקר גדול בכל התחומים כישות בלתי דימוקרטית.