Pars Today

בשבועות האחרונים ניכרת שחיקה בהגדרת מטרות המלחמה של ישראל, הרי המלחמה שהקריאו לה "חרבות ברזל" יצאה לדרך כשהקברניטים הישראלים מצהירים על מטרות מקסימליסטיות, המרכזית בהן הייתה "השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של החמאס". אולם בזמן שחלף ניתן לראות שיש הנמכה בציפיות והגדרה מחודשת של מטרות המלחמה .

"חמאס לא יושמד, אלא יורתע בעוצמה" אומרים הישראלים ("אנחנו רוצים הרתעה לשנים ארוכות כדי להרחיק מלחמות"). השלב הנוכחי של המלחמה, השלב "העצים" של מתקפה בכוחות גדולים, לא יביא להכרעה ויש לעבור לעצימות נמוכה יותר, כי "החמאס יוכרע רק במלחמת התשה". בצבא הישראלי משנים כל הזמן את הטרמינולוגיה. תחילה דיברו על "שליטה ביטחונית", לאחר מכן על "חופש מבצעי" ועתה המושג הוא "רידוד הכוחות".

כך מתחילים הישראלים לשמוע על מטרות ביניים אחרות. חבר קבינט המלחמה בני גנץ למשל הצהיר כי "המחויבות" היא לאפשר לתושבי העוטף "לחזור לביתם בביטחון". הלוגיקה הזו מגיעה מעולם מלחמות ההתשה (מה שבצבא כינו פעם "הוגעה"), הרואות בעימות מאבק חברתי-תרבותי, בו ה"חסון" מנצח. על פי תפיסה זו החזרת המתנחלים היא ניצחון. זה נשמע דומה מאוד לנאום הרמטכ"ל לשעבר "גנץ" בסיום המלחמה שבישראל הקריאו לה מבצע 'צוק איתן'.

מציאות זו השפיעה על הדיונים בקבינט המלחמה הישראלי כאשר מחריף הוויכוח בין נתניהו, גלנט והרמטכ"ל ,הלוי לבין גנץ ואייזנקוט, לגבי תזמון המעבר לשלב הבא: באופן מיידי בימים הקרובים או רק לקראת סוף החודש. כך או כך האסטרטגיה ברורה ומוסכמת וחמאס לא יוכרע. עם זאת, במערכת הצבאית בישראל טוענים כי חמאס פורק בצפון הרצועה ומציינים לחיסול מפקדים בכירים בחמאס, אך בשטח החיילים הישראלים ממשיכים לספוג פגיעות. למה ? אומרים כי זה בגלל שחמאס פועל כארגון גרילה, נטמע בשטח, יורד למנהרות ומשם מזנב בכוחות. תיאורים מתוך הרצועה מלמדים כי כמעט ואין "קרבות" במובן הרגיל, בהם לוחמים מנהלים מגע באש באופן יזום על מנת לכבוש או להשתלט על עמדות מפתח, אלא היתקלויות ממארב, מטענים וירי נ"ט. בישראל טוענים כי בצפון הרצועה ובשטחים בהם הצבא שולט כביכול, עדיין נותרו כ-5,000 חמושים המוכרים למערכת הביטחון, כולל בשג'עיה וג'בליה.

כל אלה סתם הערכות שמצביעות על מידת הכישלון והתבוסה הישראלית שיהיו משפילים ומכאיבים עוד יותר כל עוד נמשכת המלחמה.