אופוזיציה תבוסתנית

בכמעט עשור של כהונה רצופה לא זכה בנימין נתניהו למתקפה כל כך קטלנית מצד הציבור הימני כמו זו שבה נתקל בשבוע האחרון. עמוד הפייסבוק שלו, שבו 90 אחוז מהתגובות אוהדות בדרך כלל, עבר מהפך: 99 אחוז מהמגיבים "התהפכו" על נתניהו ותקפו אותו במילים קשות על ההסדר שביטל את תוכנית הגירוש לאפריקה.

עוד קודם לכן היו נפתלי בנט והשר לשעבר גדעון סער הראשונים לתקוף, עם ביקורת קשה על ההסכם שהביא נתניהו. חקירות ראש הממשלה, עדי מדינה, המלצה לאישום בשוחד – כל אלה השאירו את השניים אדישים. הסכם אחד בעניין המהגרים או המסתננים - תלוי באיזו שעה קוראים את הודעות נתניהו - העיר את הר הגעש. אפילו שר האוצר משה כחלון, יצא נגד ההסכם.

זה לא מקרי. בציבור הישראלי זו אחת הסוגיות הרגישות ביותר. רבים רואים בו עימות חזיתי בין "העם" לבין "האליטה המשפטית", במיוחד לנוכח העובדה שהסובלים העיקריים מהמצב הם תושבי דרום תל אביב. את זה גם נתניהו מבין – ולכן עולה השאלה: למה הוא עשה את זה?

הקונספירטורים, אלה שהביאו לנו את המשפט "כעומק העקירה – עומק החקירה", יכולים לטעון כי נתניהו ביקש להתחנף למערכת המשפט על חשבון הימין. יש שראו בנתניהו כמי שעבר צד. בזמן ששרי הממשלה מודרו מהמשא ומתן ומהסיכומים עם האו"ם (כן, אותו גוף שנתניהו כל כך אוהב לחבוט בו), בג"ץ דווקא היה בסוד העניין וקיבל דיווח על המו"מ הסודי. ומי השניים שידעו על המו"מ הסודי וניהלו אותו? שני החשודים, נתניהו והשר דרעי, שמסובך גם הוא עד צוואר בחקירות פליליות.

ההתנהלות של נתניהו מוזרה. במשך חודשים ושנים הוא הסית נגד המסתננים, ובשיא אף נסע לדרום לתל אביב כדי לשלהב את התושבים.ברגע אחד, הוא פעל בניגוד לכל המדיניות שלו.

לנתניהו יש הרבה קרדיט בימין. גם מהלכים שנתפסו חמורים במחנה, כמו פרשת המגנמוטרים, לא פגעו בו. השאלה שנשאלת כעת היא אם הנזק שנגרם לו- כשנשאר עם תמיכתם של תמר זנדברג וסתיו שפיר מהשמאל - הוא טקטי או אסטרטגי.

בשיא ההסתבכות, אמר נתניהו שיפעל להעביר את המסתננים מדרום תל אביב למושבים ולקיבוצים. כלומר – לצד "השמאלנים". כדאי שמישהו שיעדכן אותו שיש מושבים שבהם מתגוררים לא מעט ליכודניקים.

כל ההסברים וההודעות שהוציא לא עזרו לו. בזה אחר זה שיגרו שרי הליכוד, גם הקרובים לו ביותר, דוגמת מירי רגב, הודעות נגד ההסכם. בסביבתו עקבו בדריכות אחרי הנעשה ברשת וראו את הביקורת הקטלנית. גם פעילי ליכוד מרכזיים לא חסכו שבטם מנתניהו, וזה כבר היה די והותר. לא נותרה לו ברירה. בעשר וחצי בלילה הוא נאלץ לפרסס.

אבל לא רק נתניהו התבזה. גם האופוזיציה נראתה רע מאוד. בכל מדינה דמוקרטית אופוזיציה נורמלית הייתה עושה צחוק מראש הממשלה. במקום זה, באופוזיציה מחבקים את ראש הממשלה, מחמיאים לו, וטופחים לעצמם על השכם. זוהי אופוזיציה תבוסתנית.

מתמיהה גם התנהלותו של יו"ר יש עתיד יאיר לפיד. עד רגע זה לא שמענו מה עמדתו באחת הסוגיות הנפיצות בחברה הישראלית שמשפיעה משמעותיות גם על מדיניות החוץ של ישראל. הוא בעד? הוא נגד? בקצב האירועים בעידן החדש, שבו בצהריים מתפוצצת מדיניות חדשה ובערב ראש הממשלה כבר מתקפל ממנה - כדאי שלפיד יסגל לעצמו יכולת תגובה מהירה יותר מאשר זו השמורה לבעל טור שבועי.