גזענות וחשיכה ערכית

כ–150 יהודים בעפולה ובהם ראש העיר לשעבר אבי אלקבץ, המתמודד לראשות העיר, וממלא מקום ראש העיר שלמה מליחי הפגינו באחרונה במחאה על מכירת בית בעיר למשפחה ערבית. "תושבי עפולה לא רוצים עיר 'מעורבת' ! , אלא עיר יהודית, וזאת זכותם המלאה", טען אלקבץ והוסיף ש"זו איננה גזענות".

אם זו איננה גזענות, לא ברור מהי גזענות. בישראל של בנימין נתניהו, שתירגמה את המפעל הציוני למה שמכונה "בית לאומי" ליהודים לפרויקט לאומני של "עליונות יהודית", קל להתבלבל. גזענות ועליונות אתנית נהפכו, למרבה הפלה,  לשיח לגיטימי, ונתניהו ושריו מקדמים חוקים גזעניים, שכל מטרתם לעגן בחוק עליונות זו. לכאורה, אם מדברים על "מדינה" יהודית באופן שהימין מדבר עליה, למה להתקומם על שאיפת עפולה להיות עיר יהודית?

כל עוד תופעות גזעניות כאלה עוברות בלי להיתקל בהתנגדות נחרצת, בהוקעה פומבית ובביקורת קולנית, הן יתרבו וייהפכו ל"לגיטימיות ושקופות". בעניין זה יש תפקיד חשוב לאופוזיציה לשלטון הימין. עליה מוטל לסמן קווים אדומים ולעצב את השיח הציבורי בהתאם לתפישת עולמה. מדוע לא באו לעפולה יו"ר המחנה הציוני, אבי גבאי, יו"ר מרצ, תמר זנדברג, ואפילו יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, ולא התייצבו בראש הפגנת־נגד לגזענות ולא הביעו תמיכה במכירת הבית למשפחה פלסטינית?

מדובר בשאלה ערכית קריטית, בעלת משמעויות פוליטיות מרחיקות לכת. הימין, כפי שהוא משתקף בממשלה הלאומנית ביותר שכיהנה בישראל, שואב את כוחו בין היתר מבסיס של גזענות בוטה ושנאת פלסטינים. נתניהו עצמו פנה לבוחריו הפוטנציאלים בבחירות האחרונות ואיים במלים "הערבים נעים בכמויות לקלפי".

השמאל מוכרח להבין, שתפקידו המרכזי הוא לקעקע את הגזענות ולהיות אלטרנטיבה נאורה ושפויה לחשיכה הערכית שנתניהו מוביל אליה את ישראל. שאם לא כן — לשמאל אין תקומה, והוא יימחק מהמפה הפוליטית.

ישראל, תופעות של שנאת פלסטינים מתקבלות באדישות מוחלטת, במקרה הטוב, ובקריאות עידוד, במקרה הרע. למרבה הבושה, לא ניתן לצפות שהממשלה הישראלית תוקיע תופעות מכוערות כאלה שכן הימין עצמו מפיץ שנאה וגזענות וניזון מהן אלקטורלית. אבל אם ההפגנה בעפולה אינה מוציאה לרחובות את ראשי האופוזיציה, המתיימרת להיות נושא דגל השוויון וכבוד האדם, מה הצורך בה .