סתימת הפיות

החלטת דירקטוריון מפעל הפיס להפסיק לממן את המענק לסרט הזוכה בפסטיבל הסרטים התיעודיים "דוקאביב" החל מהשנה הבאה ולבחון בנוסף את האפשרות לבטל את מתן המענק שכבר הובטח לסרט הזוכה השנה, "לאה צמל, עורכת דין", היא ביטוי נוסף לכרסום ההולך וגדל בדמוקרטיה.

כך כתב עתון "הארץ" והוסיף כי החלטת מפעל הפיס באה בתגובה למחאה ציבורית שהוביל ארגון המשפחות השכולות "בוחרים בחיים", יחד עם פעילי ימין, שכלל גם קריאה לבטל מנויים של מפעל הפיס. המוחים יצאו נגד מתן המענק ליוצרי הסרט, בטענה שבמרכזו עומדת עורכת דין ישראלית שמייצגת אסירים פלסטינים שחלקם מואשמים בפעולות נגד ישראל. שרת התרבות של ישראל מירי רגב תקפה גם היא את הסרט, מבלי שצפתה בו, ודרשה לבטל את הפרס.

מפעל הפיס התקפל נוכח הרדיפה הפוליטית, למרות שהסרט נבחר על ידי ועדה מקצועית מטעם הפסטיבל, שהיא זו שבוחרת מדי שנה את הסרטים הזוכים בתחרות. גובה המענק הוא 150 אלף שקלים, סכום משמעותי ביחס לתקציבים הזעומים המוקדשים בישראל ליצירה קולנועית, והוא אמור לשמש לטובת הקמפיין של הסרט בתחרות האוסקר.

החלטת מפעל הפיס היא מתקפה משולבת על תחום הדוקו — סוגה שלרוב אינה בידורית ומספקת חוויית צפייה מורכבת, שחושפת את הצופים למציאות שהיא לעתים קשה ומעוררת שאלות. ההחלטה מסמנת לאזרחים שמבחינת מפעל הפיס, אל להם להיחשף ליצירה שעלולה לאתגר את עמדותיהם, לגרום להם להטיל ספק בתפישת המציאות שלהם ודי להם באמנות שמתיישרת עם כיוון הרוח הפוליטי המוכתב על ידי הממשלה הישראלית. מפעל הפיס סימן תחום שלם ביצירה התרבותית כתחום מסוכן, מוקצה מחמת מיאוס, והטיל חרם, פשוטו כמשמעו, על היצירה הדוקומנטרית.

באופן פרדוקסלי, הסרט שייפגע הכי פחות מההחלטה הזו, הוא הסרט על צמל, שכבר זכה בפרסים רבים בחו"ל, והמתקפה עליו תסמן אותו ואת יוצריו מעתה כישויות נרדפות על ידי שלטון שמבקש להשתיק את חופש הביטוי. מי שייפגעו קשות מהחלטתו השערורייתית של גוף ההימורים הם הסרטים שכבר לא יוצגו בדוקאביב או בפסטיבלים אחרים, מתוך פחד מההשלכות של הקרנת הסרט הלא נכון, וגם הסרטים שכבר לא יופקו לעולם, בגלל צנזורה עצמית שיפעילו על עצמם יוצרים וגופים מממנים. מתנגדי החרם התרבותי, מוסדות התרבות ובעיקר צרכניה הישראלים, חובבי המוסיקה, התיאטרון, הקולנוע והמחול, צריכים להתייצב אל מול המתקפה הבוטה הזאת. סיכם " הארץ".