סירובו של ח"כ יולי אדלשטיין להביא להצבעה את בחירת יו"ר הכנסת מהווה ערעור יסודות הדמוקרטיה. הדמוקרטיה מושתתת על שלטון הרוב, על חילופי שלטון בדרך לא אלימה ועל כך שהנהגה נוכחית, שאיבדה את הרוב, מעבירה את השרביט למנהיגי הרוב החדש, ללא היסוס וללא הסתייגות, תוך איחולי הצלחה.

כל ניסיון של ההנהגה הקיימת לנהוג כפי שנוהג אדלשטיין, ולהשתמש בסמכויות שעדיין בידה כדי לעכב או לשבש את העברת השרביט, מהווה ערעור היסוד המרכזי שעליו מושתתת הדמוקרטיה. נסיבות אלה מצדיקות התערבות בג"ץ. פעולתו של אדלשטיין, המשתמש לרעה בסמכותו בנושא שיש לו בו כמובן גם אינטרס אישי, איננה רק "בלתי סבירה", אלא מהווה חריגה מסמכות.

הטענה שלפיה התקנון מאפשר לו לדחות את ההצבעה עד להקמת ממשלה, היא בלתי מתקבלת על הדעת. פירוש הדבר הוא שאם איש לא יצליח להרכיב ממשלה (כפי שאירע לאחר שתי הבחירות הקודמות) הוא יישאר דבוק לכסאו תוך התעלמות מהעובדה שהרוב בכנסת מבקש להחליפו.

החלטת בג"ץ מחייבת את אדלשטיין לכנס את הכנסת עד יום רביעי לבחירת יושב ראש הכנסת. מדובר בהחלטה חדה, עניינית, קולעת, ולא פחות חשוב - ניתנה במהירות הראויה.

יש לדחות בנחרצות, רעיונות שלפיהם את החלטות בג"ץ לא צריך לכבד. זהו מתכון לאנרכיה. את החלטות בג"ץ בנושא בעניין הנוכחי יש לקיים.

כידוע, ביום שני הושבעו חברי הכנסת החדשים, ולמרות שעדיין לא הוקמה ממשלה חדשה וממשלת המעבר פועלת כבר יותר משנה, אמורה הייתה הכנסת ה-23 להתחיל בעבודתה. חרף זאת, באופן חסר תקדים, דווקא בימים כאלו - שבהם יש חשיבות גדולה לכנסת, שאמורה לפקח על עבודת הממשלה, הכנסת לא החלה את עבודתה. למעשה, מי שמעכב את עבודת הכנסת והקמת הוועדות הוא יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שפיזר ביום (רביעי) את מליאת הכנסת אחרי שלוש דקות בלבד.

דן תיכון, שהיה יו"ר הכנסת הישראלית ה-14 וחבר כנסת מטעם הליכוד, אמר כי אדלשטיין לא יכול למנוע את כינוס הכנסת. "הוא חייב לכנס אותה ולהקים ועדות. אם תהיה דרישה לבחור יו"ר, אז צריך לעשות כן", אמר תיכון והוסיף כי "אני מנטרל את המצב הבריאותי, אני לא רופא. אבל הייתי בחמש כְּנָסוֹת ואני מלווה את כולן מאז שנות ה-70', ואני יכול לומר שיושבי ראש נבחרו לעתים גם בישיבה הראשונה של הכנסת כשעוד לא הייתה קואליציה".