אפליה ממוסדת והזנחה
לפני חודש בדיוק, כשהגוש של בנימין נתניהו עומד על 58 מנדטים, לו סיעת העצמאים על ארבעת חבריה היתה פותחת במשא ומתן על הצטרפות לקואליציה, האם גם במקרה כזה, הישראלים היו עדים לתוכנית החרפה של משרד האוצר, המחלק רסיסי פירורים לציבור העצמאים שמגפת הקורונה עושה בהם שמות?
ולמה ארבעה ח"כים בלבד? גם אם נעגל את המספרים כלפי מטה, מוערך ציבור העצמאים, בעלי העסקים הקטנים והפְרִילַנְסֶרים בכ-400 אלף איש. להוסיף לכך את אלה המעסיקים שכיר או שניים (ואף קצת יותר), ואת בני משפחותיהם של העצמאים ושל השכירים שלהם, והנה פוטנציאל לסיעה בסדר גודל של הליכוד.
אבל העצמאים לא באמת מיוצגים בכנסת. פה ושם נמצאים ח"כים שהיו עצמאים לפני שהחליפו הכנסה לא יציבה בתנאי תעסוקה טובים, בהם עורכי דין, רואי חשבון, סוכני ביטוח, בעלי עסקים קטנים ואפילו יזמי הייטק. אבל הם לא נמצאים בכנסת כנציגי המגזר.
התוצאה: בעוד מרכיבי הגוש של נתניהו – חרדים וחסידי ישראל – דואגים היטב לציבור הבוחרים שלהם, העצמאים שלא השכילו להקים ולהוביל כוח פוליטי נאלצים לחזר על הפתחים ולהסתפק בבדיחה עצובה של מענק בגובה 6,000 שקל, שתנאי קבלתו מלכתחילה קשים מנשוא. מה גם שאחרי ניכוי מס וביטוח לאומי, יוותר בידם מחצית מהסכום.
בעבר הרחוק זוהה ציבור העובדים העצמאים עם מפלגות הזרם הליברלי לדורותיו, שלימים נבלע בתוך הליכוד. פה ושם, מפלגות כמו שינוי ויש עתיד "האירו פנים" לציבור זה, אבל בתכל'ס מעמדם וזכויותיהם מול ציבור העובדים השכירים לא השתנה. האפליה זועקת לשמיים ועכשיו היא בולטת עוד יותר על רקע המשבר הכלכלי-חברתי המתעצם.
האפליה היא מבנית וממוסדת. העצמאים נדפקו שלוש פעמים במשבר הקורונה: העסקים שלהם נסגרו, הם לא נהנים מדמי אבטלה כמו שכירים שהוצאו לחל"ת, וחבל ההצלה שהממשלה הישראלית זרקה להם בטל בשישים.
איש מהשחקנים במשא ומתן הקואליציוני הנוכחי לא דואג לעצמאים ולבעלי העסקים הקטנים. ידאגו להקמת משרדי ממשלה פיקטיביים, לשרים ולסגניהם, לישיבות, להתנחלויות, אבל לא למאות אלפי עוסקים חרוצים, יזמים בנשמתם, שעובדים מצאת החמה ועד צאת הנשמה, ועכשיו אין להם כסף למכולת.
על העצמאים להתארגן פוליטית, כבר עכשיו, כי אין לדעת מתי יתקיימו הבחירות הבאות. כשסקטור העצמאים יהיה לשון המאזניים בכנסת הבאה, איש לא יעז להציע להם מענק-דמה שאין סיכוי שייכנס לחשבון הבנק שלהם לפני החג.
