האלימות המאורגנת של המתנחלים
ב"שמחת תורה" יצאו עשרות רעולי פנים מכיוון המאחזים הלא חוקיים "אביגיל" ו"חוות מעון" שבדרום הר אל חליל אל הכפר הפלסטיני הסמוך מופקרה, תקפו באלות ובאבנים את בתי הכפר וגרמו נזק לרכוש ולבעלי חיים.
מוחמד חמאמדה בן ה-3 נפגע מאבן שהושלכה לתוך ביתו ואושפז עם סדק בגולגולת. זהו לא היה מקרה חריג: בשבועות האחרונים מתרבים והולכים מופעים של אלימות מאורגנת מצד יהודים כלפי פלסטינים באזורים כמו דרום הר אל חליל, בקעת הירדן, גוש שילה ועוטף נאבלוס.
מה שבעבר כונה "תג מחיר", בוצע בחשכת הליל והסתכם לרוב בהשחתת רכוש, הפך להסתערות חמושה לאור יום (לרוב בימי שבת), פעמים רבות תחת עינם הפקוחה של כוחות צבא ישראל ועם נפגעים בגוף ובנפש. קשה שלא להבחין בכך שמדובר בתופעה, ועל פי נתוני מערכת הביטחון שפורסמו בתחילת החודש היא נמצאת בנסיקה ועומדת על מאות מקרים מדי שנה.
הקריאות לעצור את אלימות המתנחלים, שהתגברה בעקבות פוגרום "שמחת תורה", נתקלו בטענה החדשה-ישנה: "למה אתם מאשימים את כל המתנחלים?". זה הוביל בין השאר לכך שחברות אוטובוסים שעליהם פורסם קמפיין למיגור אלימות המתנחלים נכנעו לדרישת ארגוני ימין והסירו את הקמפיין בטענה שהוא "מפלג". גם דמויות ציבוריות מהימין, שלא פצו פה על עצם הפוגרום, טרחו לנזוף על ההכללה הגסה.
השאלה היא: האם יש באמת מתנחלים שמצפונם יכול להיות נקי? או שמא יש להם סיבה טובה להרגיש אשמים? הרי אלימות לא חייבת לבוא רק בצורה של אבן לראש של ילד. פגיעה בכבשים, עקירת עצי זית, שריפת שדות, תפיסת שטחי מרעה, פריצת דרכים ובנייה על קרקע ללא היתר - כל אלה הן צורות שונות של אלימות. איך אפשר לסווג "מתנחלים טובים" ו"עשבים שוטים רעים" כאשר כל הכיבוש כולו הוא אקט של אלימות?
והאמת היא זו: לא סתם למתנחלים בוער הכובע. עמוק בפנים גם הם יודעים שאין כיבוש בלי אלימות, אין "ארץ ישראל" השלמה בלי משטר מפלה על רקע אתני, ואין תפיסת אדמה בלי פגיעה במי שהיה עליה קודם. בעוד הדור המבוגר עוד מתרפק במתק שפתיים על אהבת ישראל, גרעינים תורניים, התנחלות בלבבות והכנסת אורחים - בדור הצעיר יש מי שהבינו את המסר הממוקם בין השורות והולכים דוגרי: סכינים, רובים, מקלות ואבנים.
אז די. די למעשיות על "עשבים שוטים". את התקציבים וההכרה ב"חצי מיליון מתנחלים" הם הרי מבקשים כמגזר. אז שיתכבדו נא ויקחו אחריות כמגזר. ההיתממות שלהם, ובכן, מפלגת.
