איסלאמופוביה, האסטרטגיה הגזענית של אירופה להילחם באנטישמיות

אנטישמיות ואיסלאמופוביה שתי פנים למטבע אחד. העובדה שמנהיגי אירופה, במאבק - לכאורה - באנטישמיות, רואים בישראל מוצדקת בהריגת יותר מ-30,000 פלסטינים, מבטאים ועושים את הסטייה האחרונה במאבק נגד גִזעָנוּת!!

אנטישמיות ואיסלאמופוביה תמיד היו כמו תאומים בדמיונם הגזעי של האירופים הלבנים. מבחינה היסטורית, קיום יבשת לבנה ונוצרית באירופה הצריך הדרה של מוסלמים ויהודים ממנה.

העניין הזה לבש צורה מאוד אלימה ומוזרה עם הקמת ישראל.

 הקמת ישראל הייתה יותר מפרויקט יהודי, זה היה פרויקט ציוני שנולד על בסיס הלאומיות הלבנה האירופית.

עם הקמתה של ישראל, היהודים נחשבו לבנים, וישראל כיום מקובלת במידה רבה על ידי רוב הרשויות הפוליטיות באירופה, כחלק מ"מסורת" יהודית-נוצרית שהתגלמה לאחר 1948

האם אנטי-ציונות היא אנטישמיות?

בשנת 2019, התקבלה החלטה על ידי מפלגות גרמניות המגנות את תנועת החרם והסנקציות הפופולריות נגד ישראל (BDS) והגדרו אותה כאנטישמית. אבל לפני כן, היה צעד חשוב, שהוא אישור הברית להנצחת זכר השואה (IHRA) על רקע האנטישמיות.

המהלך היה כל כך מגוחך עד ש-100 ארגוני חברה אזרחית בינלאומיים כתבו לאו"ם כדי לדחות את ההגדרה, שלדעתם "מנוצלת לרעה" להגן על ישראל מפני ביקורת לגיטימית.

על פי הגדרת ה- IHRA, כל ביקורת על ישראל נחשבת למעשה אנטישמי, והתוצאה אינה אלא דיכוי מחאות וכל נאום ביקורתי על ישראל ועל הציונות באמריקה ובאירופה.

מלבד האיחוד האירופי ומועצת אירופה, מספר מדינות חברות באיחוד אימצו את ההגדרה הזו ברמה הלאומית, כולל אוסטריה, בלגיה, בולגריה, קרואטיה, צ'כיה, דנמרק, אסטוניה, פינלנד, צרפת, גרמניה, יוון, הונגריה, איטליה, לטביה, ליטא, הולנד, פולין, פורטוגל, רומניה, סלובקיה, ספרד ושוודיה.

למרות שהגדרת ה-IHRA אינה מחייבת מבחינה משפטית, מדובר בניסיון להפריע ברצינות לחופש הביטוי.

המאבק ב"אנטישמיות" לאחר התקרית ב-7 באוקטובר

לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, למרות אזהרת הנציבות האירופית, דיווחים בתקשורת הצביעו על עלייה בתקריות של "אנטישמיות" וכן של "איסלאמופוביה" ביבשת זו. עם זאת, בעוד ממשלות רבות באירופה, מתחו ביקורת על חמאס בגלל תקיפת הישות הישראלית, הן מאשרות במקביל את ההרג הישראלי לאזרחים הפלסטינים בעזה.

ממשלות אירופה מקשטות את האנדרטאות הלאומיות ואת בנייני הממשל שלהן בדגל ישראל כאות סולידריות, אבל הדגל הפלסטיני מתנופף בידי האנשים ברחובות הערים באירופה.

קולות המחאה של האזרחים, תומכי פלסטין, לא מגיעים לאוזני המדינאים, שעלו לשלטון, הודות לקולות של אותם אזרחים, במקום זאת, הם מאשרם חרמות וצעדי דיכוי מעליבים.

דיכוי לעמדות אנטי-ישראליות

הרשויות הפוליטיות באירופה מגנות הרג 1,400 איש ומעצרם של מאות נוספים, בהתקפות הפלסטיניות.  במקביל מתעלמות מהרג של יותר מ-30,000 איש בעזה ובגדה המערבית. גרוע מזה, אהדה של אזרחים עם הפלסטינים נחשבת למעשה של הפליה!

סופרים פלסטינים כמו אדניה שיבלי «آدانیا شبلی» אינם מוזמנים ליריד הספרים בפרנקפורט, שחקן הכדורגל אנואר אל-גאזי «انور الغازی» מושעה בגלל פוסטים פרו-פלסטינים ברשתות החברתיות.

פוליטיקאים אירופיים אנטי-אסלאמיים כמו שר הפנים הצרפתי ז'רלד דרמנאן, שניסה בעבר להוציא מחוץ לחוק הפגנות פרו-פלסטיניות וכן ארגונים לא-ממשלתיים פרו-פלסטיניים (NGO), עשו מאמצים למנוע מחאות פרו-פלסטיניות. הוא אסר על "הפרת הסדר הציבורי" ואיים בגירוש זרים המשתתפים בהן.

בתחילה, המשטרה הצרפתית דיכאה באכזריות את ההפגנות, תוך שימוש בגז מדמיע ובתותחי מים, אך אלפי האזרחים יצאו לרחובות והצטרפו למחאות.

כך היה גם בגרמניה. מפגינים הגיעו לרחובות להביע תמיכה בפלסטין והותקפו בשל השתתפותם בהפגנות שלוות והנפת הדגל הפלסטיני.

סואלה בְּרוֹוְרָמָן, שרת הפנים הבריטית לשעבר, הכריזה על הסיסמה "מהנהר ועד הים, פלסטין תהיה חופשית" כפשע פוטנציאלי. משרד הפנים הגרמני הודיע ​​כי זו סיסמה של חמאס, לפיכך, הודיע ה​​תובע הכללי של בוואריה כי העונש לסיסמה זו, זהה לעונש על אמירת "היי היטלר" .

לבסוף, האליטות הפוליטיות האירופיות שולחות אותות קטסטרופליים לקהילה העולמית: חיי פלסטינים שווים פחות מחיי ישראלים.

נראה שהלקח העיקרי שלמדו מנהיגי אירופה מהשואה הוא שהסיסמה המפורסמת "השואה לעולם לא תחזור" מתייחסת רק ליהודים ולא לכל עם אחר על פני כדור הארץ!