הפרסום במסגרת פרויקט "מסמכי פנדורה", ולפיו ח"כ ניר ברקת מחזיק במניות בחברה שפועלת במקלט מס והעביר את עסקיו "בנאמנות עיוורת" לאחיו, שותפו הוותיק לעסקים מעורר שאלות אתיות, שאדם הממלא תפקיד של פוליטיקאי בכיר צריך להשיב עליהן.

במקביל לקידום הטלת סמכויות על השב"כ בהתמודדות עם גל הפשיעה בחברה הפלסטינית, מבקשת בימים אלה ישראל להרחיב גם את זכויותיה של המשטרה לערוך חיפושים בבתים או במבנים בלא לקבל צו מתאים מבית המשפט. החוק, שמשרד המשפטים מקדם כעת לבקשת המשטרה, יאפשר גם להחרים ללא צו צילומים ממצלמות אבטחה. כל זאת בטענה שצעדים אלה "הכרחיים" עקב התגברות האלימות ביישובים הפלסטיניים. במשטרה טוענים כי צילומים נמחקים ממצלמות בזמן שהם פועלים להשגת צו, ולכן הם מבקשים לייתר את התהליך.

תחושת הייאוש בנאום שנשא הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, בעצרת האו"ם צריכה להטריד את ישראל כמו האולטימטום שהציב בפניה. "יש לישראל שנה אחת לסגת לגבולות 1967, כולל מזרח עיר הקודש", הכריז עבאס והוסיף שאם ישראל לא תעמוד באולטימטום, "נלך לבית הדין בהאג כדי שיקבל החלטה לגבי החוקיות של הכיבוש".

בשקט בשקט, מתחת לרדאר, ישראל מפירה את הסטטוס קוו במתחם אל אקצא. בשנתיים האחרונות, בחסות המשטרה, קבוצות יהודים שמגיעים אל המתחם מתפללים מדי יום תפילת שחרית ומנחה, יחד במניין. הדבר נוגד את הסיכום הקיים בין ממשלת ישראל לבין הגורמים המוסלמים השותפים — הווקף, הרשות הפלסטינית וירדן — לפיו ניתנת ליהודים גישה אל המתחם אך תפילה יהודית מתקיימת רק בכותל המערבי.

אחרי מבצע ההשתחררות ההירואי של ששת האסירים הפלסטינים דרך מנהרת החירות בכלא גלבוע, בשב"כ ובצבא ישראל מביעים תקווה שהסיכוי להסלמה בגדה המערבית ירד. עד כה, ובניגוד לתרבות הפוליטית בעשור האחרון תחת בנימין נתניהו, ראש הממשלה נפתלי בנט הגיב באופן שונה.

אם לשפוט על פי התגובה שהוגשה לבג"ץ, ממשלת השינוי החליטה לא לשנות מאום בגישת הממשלה בכל הנוגע לפינויו של הכפר הפלסטיני חאן אל־אחמר, ולהמשיך הלכה למעשה באותה העמדת הפנים שבה נהגה קודמתה. כבר הודיע משרד החוץ כי בכוונת הממשלה לבקש מבג"ץ דחייה של שישה חודשים נוספים כדי להציג את עמדתה החדשה בעניין חאן אל־אחמר.

רשימת קורבנות האלימות המשתוללת בחברה הפלסטינית מתארכת. האחרון ברשימה הוא תושב רמלה, שגופתו נמצאה ברכב שרוף עם סימני ירי. לאירוע זה קדמו רצח בכפר קאסם, רצח בתל שבע, רצח בלוד ועוד ועוד.

את בעיית עבירות הנשק בחברה הערבית צריך לפתור. מדובר בסוגיה שצריכה לקבל קדימות עליונה בסדר העדיפויות של ישראל. עשרות הרוגים ומאות פצועים בשנה מהווים נתון שמחייב היערכות מיוחדת והתגייסות כללית של מקבלי ההחלטות. אלא שמקבלי ההחלטות, ובראשם ראש הממשלה נפתלי בנט, פונים לנתיב מסוכן ומוטעה, כשהם מבקשים לערב את השב"כ בסוגיה.

כוחות "המינהל האזרחי" וצבא ישראל החרימו באחרונה כתריסר לוחות סולריים, המשמשים לייצור חשמל, משתי משפחות פלסטיניות המתגוררות בכפר העתיק והנידח ירזה שבצפון בקעת הירדן. המינהל האזרחי מרבה להחרים לוחות סולריים שתורמות עמותות סיוע אירופיות לתושבים, בנימוק שאסור להם להתחבר לרשת החשמל, כאילו היו אלה כלי נשק אסורים או רכוש של הצבא.

לישראל היה די זמן להתכונן להתפרצות חוזרת של הקורונה בבתי האבות, אך היא לא עשתה זאת. הכותרות שוב זועקות על התפרצות בבתי אבות, ואותם כשלים מופיעים שוב: קבלת־תוצאות אטית של בדיקות קורונה, קושי באספקת חיסונים ועיכוב בפינוי ובידוד חולים; וכל זה לצד חוסר בכוח אדם.