Pars Today

בתקופה שלפני 7 באוקטובר, היר מצב שבו הולכת ומשתררת בישראל תחושה של אנרכיה ואובדן שליטה. האלימות פושה בחברה הפלסטינית ובחברה היהודית — גם מגרשי כדורגל נהפכו לזירה אלימה — ומצב הביטחון האישי של הישראלים מידרדר.

כל זאת בזמן שהשר ל"ביטחון לאומי", הכהניסט הקיצוני איתמר בן גביר, היה מסית נגד אנשי המחאה ו"מורה למשטרה לפעול נגדם כמו נגד היורקים בעיר הקודש" וכשראש המטה שלו, חנמאל דורפמן, עסוק במכירת ארבעת המינים בלי להוציא קבלות.

משטרת ישראל הפגינה חוסר אונים מוחלט בכל התחומים. למרות 200 מעשי רצח בחברה הפלסטינית רק מיעוט מבוטל פוענח, ועל מניעה אין בכלל מה לדבר. כמעט בכל יום, כמעט בכל מקום בישראל, נורים למוות נשים וגברים שנפלו קורבן לאזלת היד של המשטרה. יסמין מחאמיד, בת 26, אם לשתי פעוטות, נורתה בערערה. כמה שעות לאחר מכן נורתה סלאם חג'ג', בת 45, בתוך מכוניתה בשפרעם. באותו בוקר נמצא תושב אום אל־פחם מת בדירה נטושה בעיר, לאחר שנורה. זה קרה שבוע אחרי שחמישה בני משפחה נורו למוות בביתם בבסמת טבעון.

לא רק בחברה הפלסטינית מתגברת התחושה של איש הישר בעיניו יעשה. גם מקרי הרצח בחברה היהודית הולכים ורבים (בפסגת זאב, באור יהודה), ובה בעת גם בקרב האוכלוסייה האריתראית בישראל — בנתניה, באשדוד ובדרום תל אביב — האלימות גובה מחיר כבד בחיי אדם. ובתוך כל זה מתפרסמות עוד ועוד ידיעות על גילויי בריונות ואלימות של שוטרים, שזוכים לתמיכת השר הממונה, בן גביר. במדינה מתוקנת הוא היה מודח מתפקידו, ובמקומו היה מתמנה אדם בעל יכולות שאינו קוריוז. אבל ישראל אינה מדינה מתוקנת, ואובדן השליטה ברחובות אינו מקרי. הוא סימפטום של ראש ממשלה שעסוק במסע הישרדות אישי וציני על חשבון הציבור, ושל ממשלה שממשיכה לעסוק בטירוף ההפיכה המשטרית, בהעברה פרועה של תקציבי עתק לחרדים ובסיוע מסיבי לשוד הקרקעות של המתנחלים — בזמן שאנשים מתים ברחובות. זוהי ממשלה שחייבת לעבור מהעולם לפני שהנזקים הכבדים שהולכים ונערמים יתגלו כבלתי הפיכים.