נתניהו מתעקש לקדם את "חוק הלאום" החורג מהחוק הבינ"ל
ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו אמר בישיבת ראשי הקואליציה כי הוא דורש להעביר את "חוק הלאום" והוסיף כי החוק מבטא הסכמה קואליציונית רחבה וברצונו להעבירו בקריאה שנייה ושלישית.
בישראל אומרים כי המטרה היא לחקיקת חוק יסוד הקובע כי ישראל היא "מדינת הלאום של העם היהודי", כאשר החוק מעגן את "סמלי המדינה", החגים והשפה העברית, ומכיר במשפט העברי ובמורשת ישראל, כמקור לפרשנות משפטית. הכנסת כבר אישרה בקריאה ראשונה את חוק הלאום ברוב של 64 תומכים מול 50 מתנגדים. הצעת החוק קובעת את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, כזכות ייחודית לעם היהודי, את עיר הקודש כבירת ישראל, ואת עקרון קיבוץ הגלויות. לאחר שהכנסת אישרה בקריאה ראשונה את הצעת חוק-יסוד של אבי דיכטר הוחלט להעביר את ההצעה לוועדה המיוחדת להכנת החוק. אבי דיכטר אמר דאז כי "חוק הלאום" הוא תעודת הביטוח שמשאירים לדור העתיד.לדבריו, זאת עובדה ברורה, אף שאחרי 70 שנה, היא לא ברורה לכולם, מפני ישנם לא מעט מתנגדים לכך.
דאז, היו מי שניסו לרסן את ממשלת נתניהו, ולהזהיר מההשלכות והסכנות של פעילות ומאמצים כאלה. תמר זנדברג צוטטה כי החוק הזה הוא דוגמה מצוינת לכך שהפתגם: אם שום דבר לא מקולקל, אז לא צריך לתקן, יש לו גם חלק שני, והוא: כשמנסים לתקן דבר שלא מקולקל, אפשר להזיק, והרבה. וזה מה שקורה כאן בחוק הזה – תועלת הוא לא מביא, אבל נזק הוא גורם, והמון. ציפי לבני אמרה שצריך להגן על "המדינה היהודית והדמוקרטית" מפני המהלכים של ממשלת ישראל הנוכחית. ממשלה שחושבת ומדברת ומספרת שדמוקרטיה זה הרוב קובע? דמוקרטיה זו מערכת של זכויות שכל רוב חייב לשמור עליה. מערכת של זכויות למיעוטים. מערכת של זכויות לאזרחים.
יעל גרמן אמרה כי החוק לא מתיישב עם הדמוקרטיה שהיא שלטון שבו שומרים על ערכים, על זכויות אזרח, ובעיקר על זכויות מיעוט, ולא כפי בממשלת נתניהו רואים בה לא שלטון הרוב.
הגורמים הישראלים, כמו דיכטר, חוזרים פעמים רבות על הטענות כי מטרת הצעת חוק היא לעגן בחקיקת יסוד את זהות ישראל "כמדינת הלאום של העם היהודי", הם פונים בעיקר ליהודים בעולם, מתוך שאיפה להשפיע עליהם. אך היהודים לא קונים את הרעיון, שלא מתיישב עם הערכים האנושיים והמציאות העולמית. הם נהנים מחיים נורמליים במדינות השונות ולא יתכן שנאמנותם תהיה "למדינה" אחרת מעורערת ונטולת כל סיכוי להתקיים, היום ובכל יום אחר. נאמנותם צריכה להיות למולדת בה נולדו והתפרנסו.
בסיכומו של דבר חוק היסוד המוצע יצטרף לחוקי היסוד הקיימים, בגלל התנאים הקיימים הלא הגיוניים או רלוונטיים, וודאי שלא יתרום לקידום השלום.
