אין דבר מוכחש יותר בישראל מאשר פשיעה לאומנית של יהודים, קל וחומר טרור יהודי. בתודעה הישראלית המחבלים הם תמיד פלסטינים, הקיצוניות הדתית היא תמיד איסלאמית, והגזענים והאלימים הם תמיד האחרים. הישראלים והיהודים הם תמיד הקורבן — קורבנות טרור, קורבנות שנאה, קורבנות של אנטישמיות.

גל הרציחות ביישובים הפלסטיניים לא שכך. בימים האחרונים נוספו שלושה קורבנות לרשימת הנרצחים, המונה, נכון לשעה זו, 93 בני אדם — 70% מכלל הנרצחים בישראל השנה. זהו מצב בלתי נסבל, המגביר את תחושת חוסר הביטחון האישי של הפלסטינים, שמלכתחילה קשה יותר מזאת שחשים היהודים.

ועד ראשי הרשויות הפלסטיניות זועק זעקה נואשת, ויש הכרח גדול להקשיב לזעקתו. "החברה הפלסטינית עדיין נמצאת תחת מתקפה אלימה וברברית של ארגוני פשיעה" — כך נאמר בתגובה על שני מעשי הירי האחרונים.

חרף התעקשותה של שרת הפנים איילת שקד להמשיך ברטוריקה העבשה של עידן נתניהו, ולמרות מאמציה הגמלוניים לשדר עסקים ימניים כרגיל ולחבל במאמצים לפתוח מחדש את הערוץ הדיפלומטי הישראלי־פלסטיני הסתום והחלוד ("אבו מאזן משלם כספים לגורמים שרוצחים יהודים ותובע את חיילי צבא ישראל בהאג, הוא לא פרטנר"), ממשלת השינוי ממשיכה לעשות צעדים דיפלומטיים ראשונים.

בשב"ס מצאו דרך קלה, לא יעילה ולא צודקת, לטשטש את כישלונו המחפיר של הארגון במניעת יציאתם של ששת האסירים הפלסטינים מכלא גלבוע. הפתרון המסתמן הוא החמרת תנאי המחיה של כלל האסירים, העברת מאות אסירי הג'יהאד האיסלאמי מבתי הכלא שלהם ופיזורם בבתי כלא אחרים, מניעת ביקורי משפחות לפחות עד סוף החודש לכלל האסירים ועוד צעדים שנועדו למרר את חייהם.

בשנתיים האחרונות, בחסות התפשטות נגיף הקורונה, בישראל נפרצו לא מעט סכרים שהיו אמורים להגן על פרטיות בני האדם. אלא שהכרסום בפרטיות לא התחיל בימי הקורונה. מדובר במאמץ חקיקה עקבי ומתמשך, שאמור לסייע לשלטונות להתמודד עם האתגרים של עידן האינטרנט והסמארטפונים, ובמקביל לנצל את היכולות שלהם. רק ביולי השנה פירסם המשרד ל"ביטחון פנים" תזכיר חוק, שמתיר למשטרה להשתמש במצלמות לזיהוי פנים במרחב הציבורי ולהקים מאגר שבו יישמר המידע.

נראה כי שהאמת העגומה על השילוב בין יהודים לפלסטינים מצויה אלפי קילומטרים מהזכייה המעוררת השראה של איאד שלבי במדליית זהב במשחקים הפראלימפיים ביפן, היא נמצאת בבית הספר "נוף ים" בהרצליה.

הגישה הישראלית למאבק בקורונה ברורה: מחוסני עירך קודמים. מבצע החיסון השלישי יצא לדרך מתוך התעלמות ציבורית כמעט מוחלטת מפערי ההתחסנות בין מדינות בעולם, ומהשאלה המוסרית־אפידמיולוגית: האם ראוי לחסן את הישראלים במנה שלישית בשעה שבמדינות רבות בעולם אין אפשרות לחסן אפילו במנה אחת?

היד הקלה של חיילי צבא ישראל על ההדק היא כבר עובדה מוגמרת. אפילו הרמטכ"ל אביב כוכבי לא יכול להמשיך להתכחש לריבוי המקרים שבהם חיילים ירו למוות בפלסטינים בשלושת החודשים האחרונים ובשבועות האחרונים בפרט. זאת גם הסיבה לכך שבאחרונה נפגש כוכבי עם מפקדים בכירים בפיקוד המרכז וביקש מהם להנמיך את "הלהבות".

אין צורך בחקירת מצ"ח כדי לדעת שהחיילים שהרגו את הילד מוחמד אל־עלאמי, בתוך כפר הולדתו בית אומר, פעלו בניגוד לעקרונות בסיסיים בנוגע להתנהגות הצבא בלב אוכלוסייה אזרחית.