ועדת השרים לחקיקה כרתה באחרונה את הגזע שממנו צומחות זכויות האדם בישראל. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנחקק ב–1992, ייהפך לאות מתה אם הממשלה משלימה את המהלך שעליו החליטה, ומביאה לחקיקת חוק "פסקת ההתגברות" שאושר על ידי השרים.

בלוח המשחק הפוליטי של בנימין נתניהו, בג"ץ הוא שחקן מרכזי. בזכות כוחו לפסול חוקים, נתניהו יכול לקדם באופן חסר אחריות מדיניות ימין קיצונית, מתוך הנחה שבג"ץ ינהג כמבוגר אחראי ויבלום אותה.

קל להסכים להנחת העבודה הבסיסית שלפיה רוני אלשיך לא האמין לראש הממשלה בנימין נתניהו, כאשר האחרון הבטיח לו שיהיה ראש השב"כ הבא, אם יסכים להיות מפכ"ל. קשה להאמין שאלשיך, נכשל כישלון חרוץ באבחנה הראשונית הזאת. לפני שלוש שנים קרסה צמרת המשטרה. ניצבים הודחו ופרשו זה אחר זה על רקע האשמות וחשדות על הטרדה מינית ועבירות אחרות.

אף על פי שהמשבר הפוליטי בין הליכוד למפלגת כולנו סביב הצעת ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו להפקיע מידי בג״ץ את הסמכות לפסול חוקים הסתיים בקול ענות חלושה, בהסכמה בין נתניהו והשר משה כחלון על הקמת צוות שרים מצומצם שידון בהגבלת כוחו של בג"ץ, אין בכך נחמה גדולה. ברור שנתניהו נכון להקריב את הדמוקרטיה למען הבטחת כהונתו הבאה, ואין בממשלתו מי שיעצור אותו. אפילו לא כחלון, שאמנם בלם את יוזמתו מרחיקת הלכת של נתניהו אבל משתתף בדה-לגיטימציה של בג״ץ וביוזמות ״להתגבר״ על פסיקותיו.

אף על פי שישראל תובעת בתקיפות ממדינות העולם להכיר בעיר הקודש כבירתה, ובחודש הבא וושינגטון מתכוונת לפתוח את השגרירות האמריקאית בעיר— מאז 1967 ישראל עצמה אינה מתייחסת לעיר הקודש כאל בירתה. הפלסטינים בעיר, כמעט 40% מתושביה, אינם אזרחי ישראלים, ותחומים שלמים של ריבונות נעדרים מהעיר. אחד מהם הוא רישום הקרקעות.

תנאי החיים הקשים, שבהם שרויים כשני מיליון תושבי עזה תחת הסגר הישראלי, והיעדר אופק מדיני,הכשירו את הקרקע להתפרצות ההמונית, שבה משתתפים עשרות אלפי פלסטינים שאיבדו תקווה לשיקום חייהם ולעתיד טוב יותר. צבא ישראל בלם עד כה את פריצת הגדר ואת הסכנה של כניסת אלפי עזתים לישראל, אבל תהיה זאת הטעיה למסגר את האירועים בעזה כאירוע צבאי מקומי שבו נמדדים המנצחים והמפסידים על פי מניין ההרוגים ועמידותה של גדר הגבול.

תפקידה של האופוזיציה בכל מדינה שטוענת היא מיישמת את עיקרוני הדימוקרטיה, הוא לבקר את הממשלה, ולעשות לכל של אל ידה כדי להפילה ולהחליפה בממשלה אחרת, בכל עת. אם לא כן, היא מועלת בתפקידה.

אין טעם לחפש צדק והגינות במערכה המשפטית שמנהלות עמותות הימין נגד משפחות פלסטיניות במזרח עיר הקודש. מצד אחד ניצבים ארגוני מתנחלים בעלי כיסים עמוקים, קשרים בכל מערכות השלטון ועורכי דין ממולחים ומצד שני פלסטינים מחוסרי אמצעים ומשוללי כוח פוליטי, שכל ניסיון מצדם למחות ייענה ביד ברזל על ידי המשטרה.

בתום הפגישה עם נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, בבית הלבן התגאה בנימין נתניהו, בכך שלא הוצגו בפניו טיוטה או לוח זמנים של תוכנית השלום האמריקאית. "לא דיברנו על הפלסטינים יותר מרבע פגישה", התרברב נתניהו, לא בישר על הישג דיפלומטי מזהיר, ולא על חוליה נוספת בשרשרת הכישלונות המדיניים שלו.

בחסות מהומת פרשות נתניהו, בשולי תשומת הלב הציבורית, ממשיך להתנהל מעשה העוולה הישראלי: גירוש מבקשי המקלט מישראל.