מפת עיר הקודש, על שטחיה שסופחו לישראל בניגוד לחוק הבינלאומי, מציגה עיר מתוחמת שגבולותיה לא ברורים. אבל השרטוט הקַרְטוֹגְרָפִי של ממשלות הכיבוש לא יכול לכסות על הקרעים והשסעים שחורצים את המרחב העירוני הזה, שרחוק מאוד מלאפיין לכידות אורבנית. עיר הקודש היא מפגן של כוח פוליטי, שלא רק כופה עצמו על תושביה הערבים, אלא משמש גם כמנוף אלים שנועד להרוס כל פתרון מדיני, לחבל בסיכוי להגשים את פתרון שתי המדינות ולהטמין מוקשים גם באדמת המדינה הפלסטינית העתידית.

הפיגוע במתחם מסגד אל-אקצא, היה עלול להתפתח לפיגוע אסטרטגי ולא רק בזירה הבינלאומית והערבית, אלא גם בתוך ישראל. אין מקום רגיש יותר מבחינה מדינית ודתית, שאצורה בו לבה רותחת שממתינה להתפרץ ולשרוף את כל סביבתה, כמו מסגד אל-אקצא, ואין מתחם שתובע כמוהו מהמחזיקים בו את כל התבונה הפוליטית והצבאית האפשרית.

הדרישה של שרת התעמולה, ההסתה והצנזורה, מירי רגב, ממנהלי פסטיבל היא שיא חדש של פופוליזם זול. מי הסמיך אותה לדבר על ערכים בשם הציבור? הדרישה באה במקביל לאיום לא לתקצב את מופעי הפסטיבל שלא נראים לה.

הדגירה על ההקלטות שבין מוזס לנתניהו על ידי רשויות החקירה של ישראל, גרמה לעיכוב של חודשים. מנדלבליט ליהק את עצמו לתפקיד ראש צוות החקירה. הוא פיקח עליה באופן הדוק, פסל שורת עדים שהמשטרה ביקשה לחקור והתערב בנוסח השאלות. מעת לעת גם שידר הסתייגות כלפי ממצאי החקירה, כשניצן מהדהד אותו לרוב.

באחרונה צוין יום השנה ה–50 לכיבוש הישראלי לשטחים הפלסטינים. מדובר בפרק זמן משמעותי, ולא ניתן להתעלם מתהליכים שהתרחשו במהלכו. הבדיקה המבוססת על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מראה כי ב–2015 התגוררו בשטחים הכבושים יותר מ–380 אלף מתנחלים. בנוסף, לפי פרסומי מכון לחקר ישראל מספר התושבים המתגוררים בשכונות יהודיות במזרח עיר הקודש נאמד בכ–210 אלף. 44% ממתנחלי הגדה מתגוררים בהתנחלויות ומאחזים "מחוץ לגושים".

שבועיים לאחר פרסום דו"ח מבקר הפרקליטות השופט דוד רוזן, פורסם דו"ח מבקר השופטים של השופט אליעזר ריבלין. שני הנציבים בסך הכול מרוצים מהתנהלות מבוקריהם. אין תקלות דרמטיות שאמורות להדיר שינה מעינינהם. אבל, בעוד שאצל רוזן, התגלה פער בין ממצאים קשים למסקנות המרוככות, אצל ריבלין הפערים לא גדולים. אך צריך להבדיל. הפרקליטים בונים תיק, השופטים מכריעים בו. הבנייה היא מלאכה שמחייבת לפעמים ללכלך את הידיים. ההכרעה — סטרילית יותר.

סיסמת הבחירות הבאה של הבית היהודי עדיין לא נקבעה, אבל המילה "מנהיג", או כל הטיה אחרת של שורשה, תככב ככל הנראה בקמפיין של נפתלי בנט. המטרה, גם אם לא מיידית, היא ראשות הממשלה. אם צריך לשים כסף, אפשר להמר על "מנהיגות לאומית" או: "הגיע הזמן להנהיג".

בואו לא נתמם: כל מינוי של שר הוא בסופו של דבר מינוי פוליטי שמשרת אינטרס כלשהו, סותם חור, מונע מלחמה פנימית או מחזיר טובה למישהו. אופיר אקוניס מונה לשר החלל ואין קשר בינו לבין הכוכבים. גם כשראש הממשלה בנימין נתניהו בחר את יאיר לפיד לתפקיד מנהל הכספים האולטימטיבי של הישראלים, האחרון לא היה כלכלן דגול - ואף אחד לא הרים גבה. בסופו של דבר, בכל משרד ומשרד יש פקידות ממשלתית מקצועית ומוכשרת שמובילה את השר.

רוב הדיווחים המתייחסים להצעת חוק היסוד שהגיש אבי דיכטר מצביעים על כך שהחוק מקפל בתוכו את ביטול מעמד השפה הערבית כשפה רשמית. אולם מעמדן של השפות העברית והערבית בישראל נעוץ בקביעה מנדטורית בלבד, גם אם שתיהן נהנות ממעמד רשמי להלכה. במילים אחרות, הצעת חוק היסוד מעגנת לראשונה בחוק את מעמדה של העברית כשפה הרשמית, לצד הכרה בשפה הערבית כשפה ייחודית אך לא רשמית. בכך נוצר לראשונה מדרג חוקי שונה לשתי השפות.

ההצבעה של ועדת השרים לענייני חקיקה על הצעת חוק שקובעת כי עתירה לבג"ץ תוגש רק על-ידי ארגון או אדם שהנזק נשוא העתירה שנגרם או שעלול להיגרם הוא להם באופן אישי.