שלושה עשורים אחרי המיזוג בין רצ, מפ"ם ושינוי, תחת קורת הגג של מרצ, המפלגה שנשאה בגאון את דגל השמאל נדחקה אל מחוץ לכותלי הכנסת. ממשיכי דרכם של שולמית אלוני, יאיר צבן ואמנון רובינשטיין יצפו מרחוק ב–14 חסידיו של הגזען מאיר כהנא מושבעים בהיכל הכנסת. הכישלון של הקבוצה הקטנה, ששחתה במים עכורים נגד זרם גובר של מיליטריזם, קולוניאליזם ושוביניזם, הוא סימן נוסף המבשר רעות לחברה הישראלית.

בג"ץ רשם באחרונה את אחד משיאי השפל המביכים בתולדותיו. בית המשפט דחה את העתירה לשחרורו של העציר המינהלי שובת הרעב, חליל עוואודה. עוואודה היה כבר אז שכיב מרע. משקל גופו ירד ל–38 ק"ג, הוא הלך והתעוור והכרתו היתה מעורפלת. שביתת הרעב שלו היתה אז ביומה ה–172.

ערב פיזור הכנסת הקודמת קיימה הקואליציה מרוץ חקיקה, בכוונה להספיק לאשר חוקים שיאפשרו להשלים את תהליך הכנסת ישראל לתוכנית הפטור מוויזות של הממשל האמריקאי. זאת בעקבות הצהרתו של ג'ו ביידן, לראשונה באופן פומבי, על נכונותה של ארה"ב לקדם את צירופה של ישראל לרשימת המדינות שאזרחיהן פטורים מוויזת כניסה, בכפוף לכך שתעמוד בתנאים הנדרשים.

ימים ספורים לפני הבחירות, ישראל ניצבת לפני סכנה אמיתית של השתלטות הימין הקיצוני על מוקדי הכוח השלטוני.

כמו שאין עשן בלי אש, כך גם אין מערכת בחירות בישראל בלי ניסיון שפל לפסול את הרשימות המייצגות את הציבור הפלסטיני בכנסת. ואכן, ועדת הבחירות המרכזית פסלה את התמודדותה של מפלגת בל"ד בבחירות לכנסת ה–25.

עשרות אלפי אזרחים בדואים בעלי זכות הצבעה אינם יכולים לממש את זכותם הדמוקרטית, כי הקלפי פשוט רחוקה מדי. המסר שישראל שולחת לבדואים ברור: מצדנו אל תצביעו. אין לבטל את הבעיה כעניין טכני גרידא. שישאל את עצמו כל ישראלי אם היה מצביע לו היה נדרש ללכת כמה עשרות קילומטרים לשם כך.

מפכ"ל המשטרה של ישראל, קובי שבתאי, שיתף את "ידיעות אחרונות" בפתרונו היצירתי לדיכוי עימותים אלימים. הוא אמר: "אני בדעה, שבמצבים כאלה צריך לחסום את הרשתות.

בזמן שבנימין נתניהו הצליח לחתן את הציונות הדתית עם עוצמה יהודית, סכנת גירושין ריחפה מעל מפלגה שלישית בגוש שלו. משבר שפרץ בתוך מפלגת יהדות התורה איים לפלגה לשתי מפלגות נפרדות: דגל התורה הליטאית ואגודת ישראל החסידית. מקור המשבר בהודעתו של האדמו"ר מבעלז, הרב יששכר דב רוקח, על כך שהוא מעוניין להנהיג לימודי ליבה בבתי הספר של החסידות שלו תמורת תקציב.

ארבעה חודשים ושלל התפתלויות נדרשו לצבא ישראל כדי להכיר במה שהיה די ברור כבר למחרת התקרית: העיתונאית הפלסטינית שירין אבו עאקלה נורתה מאש צבא ישראל. אחרי שתחקירים של רשת "אל־ג'זירה", נציבות זכויות האדם של האו"ם, רשת CNN, "ניו יורק טיימס" ואחרים הטילו עליו את האחריות לרצח, גם צבא ישראל הגיע למסקנה דומה, והודה סוף־סוף שאבו עאקלה נרצחה — "בסבירות גבוהה" — מירי של חייל.

לפני כשלוש שנים נחשף כי מאז תחילת שנות האלפיים צוותים של משרד המלחמה סורקים ארכיונים ברחבי ישראל ומעלימים מסמכים היסטוריים. הצוותים העבירו לכספות מסמכים שנוגעים לפרויקט הגרעין הישראלי וליחסי החוץ של ישראל, וכן מאות מסמכים עם ראיות לנכבה — בהם עדויות של קצינים בצבא ישראל על רצח אזרחים והרס כפרים, ותיעוד של גירוש בדואים — כחלק מפעולה שיטתית להעלמת ראיות לנכבה.