ועדת השרים לענייני חקיקה דנה באחרונה בהצעת "חוק יסוד: השפיטה (תיקון הגבלת זכות העמידה)". לפי ההצעה, בית המשפט לא יאפשר לאדם, לארגון או לרשות ציבורית לעתור אליו אם האינטרס שנפגע או עלול להיפגע שעומד במרכז העתירה אינו פוגע באופן אישי בהם או לפחות בחלק מהחברים בהם, או באינטרס שהם ממונים עליו.

מסתבר כי הגישה של הממשל האמריקאי הנוכחי לפתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי אינה שונה בהרבה מגישת ממשל אובמה.

ישראל ממשיכה במרוץ לבידודה מהעולם המתוקן — הפעם ברדיפת עיתונאים זרים המבקרים את מדיניות הממשלה. כתב העיתון ההולנדי NRC Handelsblad בישראל, דרק וולטרס, אמר, שהוא מגורש מישראל על רקע סיקור ביקורתי של מדיניותה.

האולטימטום שהציב ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו לשר החוץ הגרמני, זיגמר גבריאל — ביטול פגישת השר עם נציגי "בצלם" ו"שוברים שתיקה" כתנאי לפגישה עמו — מביא את מורשת ממשלות נתניהו לשיא מכוער. מורשת זו מבוססת על הסתה שלטונית, המסמנת כבוגדים את מבקרי השלטון באשר הם ואת מבקרי הכיבוש בפרט.

בזמן שבישראל כולם עסוקים בשאלת הבחירות, את הפקידות המקצועית באוצר מטריד דבר אחר. מי שקידם את התוכנית החדשה של שר האוצר משה כחלון "משפחה נטו" להקלה בנטל הכלכלי שנושא מעמד הביניים הישראלי הוא מנכ"ל משרדו שי באב"ד.

המחלקה לחקירות שוטרים, מח''ש, אינה נכללת במשטרה ואף לא במשרד־הגג של המשטרה, המשרד ל"ביטחון הפנים". היא הוקמה במסגרת משרד המשפטים, בראשות מנהל הנושא דרג בכיר ומקביל לפרקליט מחוז, לאחר שהתברר שהיחידה לחקירות פנים במשטרה (יח''פ) אינה מצליחה למלא את משימתה. השוטרים שהוצבו ביח''פ נטו להתייחס לעמיתיהם השוטרים־הנחקרים בסלחנות. קידומם של חוקרי יח''פ היה מותנה ברצונם הטוב של מפקדי הנחקרים וחבריהם. בנסיבות אלה, יח''פ לא ביערה מהמשטרה את תרבות השקר, אלא נתנה לה בחצי פה חותמת של השלמה מאונס.

בישיבת תדרוך שגרתית עם המנכ"ל החדש של משרד החוץ הישראלי, יובל רותם, שגריר האיחוד האירופי בישראל, לארס פאבורג־אנדרסן, הקריא מסמך תקיף המזהיר מפני מגמת ישראל לעקור בכפייה קהילות פלסטיניות בגדה המערבית.האזהרה אינה חדשה.היא הושמעה כבר בהזדמנויות אחרות. אבל דחיפותה מורגשת יותר מאי פעם, משום שהצבא והמינהל האזרחי — תחת המכבש של שדולת ההתנחלויות בכנסת ובממשלה — הגבירו בשנתיים האחרונות את לחציהם על אותן קהילות להתפנות, בכוונה בלתי מוסתרת להרחיב את שטח ההתנחלויות או כהקדמה לסיפוח.

במחזה האבסורד של פשרת התאגיד היו הרבה ניצבים על הבמה. משה כחלון, שי באב"ד, יריב לוין, צחי הנגבי, שלמה פילבר, דוד ביטן – כולם, מהראשון ועד האחרון, ניצבים, תפאורה ולא יותר. כולם בובות על חוט בהצגת היחיד שנוהלה, מהפרולוג ועד האפילוג, בידי אדם אחד: ראש הממשלה בנימין נתניהו. אם תרצו, רה"מ ובני ביתו.

המשבר בין ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו לשר האוצר משה כחלון בנוגע לפתיחת תאגיד השידור הציבורי נמצא בעיצומו.

בג"ץ החל בשנה האחרונה להגביל את השימוש בסנקציה הדרקונית של הריסה ואטימה של בתי משפחות מפגעים. סנקציה זו פסולה ונוגדת את כללי המוסר הבסיסיים; היא מהווה ענישה קולקטיבית של חפים מפשע ללא משפט, עומדת בניגוד לעקרונות המשפט החוקתי והמשפט הבינלאומי, ואינה עולה בקנה אחד עם הציווי " לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ ". בעבר אישר בג"ץ הריסות בתים באופן קבוע, רובם במהלך האינתיפאדה האחרונה.