האירוע שנערך ביום ראשון במנהרה מתחת לרחוב הראשי של סילוואן היה נחשב עד לפני שנים אחדות לבלתי אפשרי. שני דיפלומטיים בכירים ביותר בממשל האמריקאי, שליח הבית הלבן למזרח התיכון, ג'ייסון גרינבלט, והשגריר האמריקאי, דייויד פרידמן, השתתפו לצד חברי כנסת, אשת ראש הממשלה של ישראל, שרה נתניהו ובכירים ישראלים בטקס חנוכת מה שנקרא "דרך עולי הרגל" — מנהרה, הנחפרת על ידי עמותת הימין התנחלותית אלע"ד בסיוע נלהב מממשלת הכיבוש.

אלמלא פיזרה את עצמה, הכנסת ה–21 היתה אמורה להצביע על אמון בממשלת בנימין נתניהו החמישית. במקום זה, ישראל הולכת שוב לבחירות, שיתקיימו ב–17 בספטמבר. זאת הוכחה נוספת, מכרעת, לכך שנתניהו לא יכול לכהן כאשר הוא שקוע עד צוואר בחקירות משפטיות וכשמעליו מרחפים שלושה כתבי אישום, שכן "קיים חשש אמיתי, לא בלתי מבוסס, שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על פי האינטרס הלאומי (משום ש)הוא נמצא במצוקה המיוחדת הזו, הכל כך עמוקה" — כפי שאמר נתניהו במלותיו הוא על אהוד אולמרט ב–2008.

התמיכה של שתי הרשימות הערביות, חד"ש-תע"ל ורע"מ-בל"ד, בחוק פיזור הכנסת והליכה לבחירות חדשות — בניגוד למפלגות האחרות במחנה המרכז־שמאל שהצביעו נגד — נבעה בראש ובראשונה משיקולים פוליטיים פנימיים של ארבע המפלגות המרכיבות את שתי הרשימות. כולן ראו בבחירות החדשות חלון הזדמנויות לתיקון, אחרי הירידה במספר המנדטים בבחירות לכנסת ה–21.

הברית שכרת הליכוד עם המפלגות החרדיות הוכיחה את עצמה, אלא שהברית הזאת מבססת מציאות שחותרת תחת אינטרסים וערכים שנתניהו מרבה להתגאות בהם — קידמה, פיתוח טכנולוגי, יזמות ופיתוח עסקי גלובלי.

בסוף חודש פברואר, הודיע היועץ המשפטי לממשלה הישראלית, אביחי מנדלבליט, על החלטתו להעמיד לדין את בנימין נתניהו, בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים, בכפוף לשימוע. היועץ הקציב לסנגוריו של נתניהו 90 יום לצורך לימוד החומר לקראת השימוע.

העימות הכרוני בין ישראל לחמאס התפרץ בפעם האחרונה בעוצמה גבוהה. בניגוד לסבבים הקודמים, שבהם האבידות בחיים היו רק בצד החמאס, בסבב האחרון נהרגו ארבעה ישראלים. חרף כל זאת, בנימין נתניהו לא מצא לנכון להתייצב מול הציבור. וכי מה יגיד לו? באין מטרות אסטרטגיות ובהיעדר מדיניות תכליתית, המספרים הופכים למדיניות ועל פיהם נשפטים הצבא והממשלה.

אחרי שנתניהו יסכם את חלוקת התיקים הבכירים עם ראשי מפלגות הקואליציה הוא יתפנה לחלק את התיקים הפחות אטרקטיביים לנציגי מפלגתו: לפי שעה מדובר על17 –18 שרים מהמפלגה, שישה־שמונה מהם חדשים: יריב לוין צפוי לכהן כשר המשפטים וכיו"ר ועדת השרים לענייני חקיקה, ובכך אולי יפנה את תיק התיירות לגדעון סער או לכולנו; את תיק החוץ צפוי לקבל ישראל כ"ץ, שיפנה את תיק התחבורה לגלעד ארדן.

לאחר עשר שנים שבמהלכן יכול היה לעשות זאת, הודיע שר התחבורה ישראל כץ, שיגיש לממשלה הצעה לחקיקת "חוק בוררות חובה בשירותים החיוניים", כלומר ברכבת, בנמלים, בחשמל, במים ובתעופה. כץ נזכר בכך חמישה ימים לאחר הבחירות, משום שעד כה דאג שלא להרגיז את הוועדים הגדולים, כדי שיצביעו עבורו בפריימריס, ובהמשך — לליכוד. כעת, הוא עושה את מה שהיה צריך לעשות מזמן.

הסכנה הגלומה בקמפיין הליכוד, בראשות בנימין נתניהו, אינה טמונה בשיטות ההפצה של מסריו ובחשש שהגורמים הפועלים לבחירתו מחדש של נתהיהו משתמשים בחשבונות מזויפים ברשתות החברתיות או מסתתרים מאחורי חשבונות קש של אנשים אמיתיים.

ההופעה הפתאומית של ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו, באולפן חדשות 12 נועדה להדוף את הביקורת על התנהלותו בפרשת הצוללות ולמזער נזקים, אך לא פיזרה את הערפל. להיפך, הופעתו רק הבהירה, שיש הרבה שאלות פתוחות ביחס להחלטותיו וגם תמיהות על גרסאותיו הסותרות ועל שיקול דעתו.